דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

אלן סורל עם חולצה שעליה כתוב: "גוי". נחשב בעיני תומכיו ואויביו ל"תופעה הפוליטית החשובה ביותר של העשור האחרון בצרפת"

קללה אנטישמית אחת יותר מדי

אלן סורל, שהקים עם ה"בדרן" השחור דיודונה תנועה אנטישמית קיצונית בצרפת, הסתבך קשות. קבוצת פעילים שחורים ויהודים פרסמה לאחרונה תכתובת שניהל עם דוגמנית ממוצא אפריקאי, שאליה שיגר קללות מלאות בוז נגד שחורים ושחורות

התקשורת הצרפתית מזרימה יום אחר יום מידע וניתוחים העוסקים במשבר המזעזע את התנועה אנטישמית, ביניהם עדויות מטלטלות של פורשיה הטריים, המדברים על ניצול, התנהגות כיתתית, אובססיות אנטישמיות, זלזול מוחלט כלפי הציבור, צביעות, תאוות בצע ואף התמכרותו של סורל להרואין

יהודופוביה ופרוורסיה, צילומי עירום, הודעות אס-אם-אס גדושות קללות נגד נשים שחורות המוגדרות כ"זונות ברובן" – אלה המרכיבים של השערורייה שסוחפת את התקשורת הצרפתית בימים אלו, ובלבה עומדת דמותו האפלה של אלן סורל, מנהיג התנועה האנטישמית בצרפת.

למרות שבקושי זכה לכותרות בארץ, סורל נחשב הן בעיני תומכיו והן בעיני אויביו הרבים (מראש הממשלה דרך מערכת המשפט ועד התקשורת הלאומית) ל"תופעה הפוליטית החשובה ביותר של העשור האחרון".

עדכון קצר יועיל לקורא הישראלי לקלוט את ממדיה של "תופעת סורל" ולהבין מדוע אדם זה (הקובע בין השאר כי "יעדו ההיסטורי של היהודי הוא להיות כפוף לאדם הארי") מסכנת את הרקמה החברתית של צרפת. כך למשל, בריאיון שהעניק ב-16 בנובמבר שעבר, אמר הפילוסוף ברנר-אנרי לוי כי פעילותו של סורל מחזירה אותנו לשנים שקדמו "למלחמת עולם הראשונה (כאשר התנועות האנטישמיות צמחו בעקבות פרשת דרייפוס) והשנייה".

סורל שייך למסורת האנטישמית הצרפתית הקלאסית ביותר. שנאתו ליהודים לובשת צורה לחלוטין אובססיבית (אחרים יאמרו לחלוטין פסיכיאטרית), ולשיטתו, ה"יהודים" מסתתרים מאחורי כל המכשולים העומדים בפני ההתקדמות של המין האנושי. בשבועות אחרונים – כלומר, עד פרוץ השערורייה הנוכחית, שאילצה אותו להתרחק מהמצלמות ולהסתגר בדירתו הפריזאית מוקף בשומרי ראש – שיגעונו של סורל היה להסתובב באולמי בתי משפט, ולהצטלם ולהתראיין בעודו לובש חולצה שעליה כתובה באותיות גותיות, ענקיות, המילה "גוי".
סורל אחוז הבולמוס אינו מסתפק בקידום המדע דרך המצאותיו ה"אנטי-ציוניות". אדרבה: הוא עומד בראש מפעל שכולל מנגנון תעמולה היפר-אקטיבי, הוצאת ספרים משגשגת, שיווק ומכירה של אביזרים אנטישמיים (גופיות, קומיקס), ואפילו שירותי קייטרינג! בשנת 2013 הגיע אתר האינטרנט שלו למקום הראשון ברשימת ה"אתרים הפוליטיים" הפופולריים ביותר, וספרו ה"קלאסי", הנקרא "להבין את האימפריה" (דהיינו: להבין את ה"מזימות והשדולות היהודיות" השולטות במדינות, בדתות, במוסדות, בבנקים, במהפכות הערביות ואפילו בדאעש, המוגדר בסרטוניו האחרונים של סורל ככנופיה "אסלאמית-ציונית"), נמכר ביותר ממאה אלף עותקים – הישג מכובד בהחלט, בייחוד לאור העובדה שמכירות הספרים נתונות במשבר עמוק בצרפת, ושסיפרו של סורל לא זכה לשורה אחת, או לפרסומת כלשהי, בתקשורת הלאומית, שהעדיפה להחרים אותו לחלוטין.
כיצד קרה שכל ההישגים המרשימים האלו התנפצו פתאום, והתחלפו בתוך עשרים וארבע שעות בשערורייה שיש בה שילוב של אנטישמיות, שנאת שחורים, פורנוגרפיה פראית וסחיטה?
תחקיר מפורט שפרסם השבועון Marianne במהדורת סוף השבוע של ראשית דצמבר זכה לכותרת "נרקיסוס הזדעזע" ("נרקיסוס" הוא אחד הכינויים של סורל, הידוע כמגלומן חסר גבולות, שבין השאר נוהג להשוות את עצמו לישו…)

ניתן לקרוא חלק ממנו ב:
http://www.marianne.net/Soral-Narcisse-se-ramasse_a243052.html

כדי להתמצא במה שנקראת עתה "פרשת סורל", ולהבין מה היה תפקידם של כל אחד מהגורמים המעורבים בה – בהם עיתונים מסוימים, אקטיביסטים יהודים, פעילים שחורים, וגם (כפי הנראה) שירותי הביטחון הצרפתיים – ראוי לשחזר את העניינים בסדרם הכרונולוגי.

ספרו ה"קלאסי" של סורל, הנקרא "להבין את האימפריה" (דהיינו: להבין את ה"מזימות והשדולות היהודיות" השולטות במדינות, בדתות, במוסדות, בבנקים, במהפכות הערביות ואפילו בדאעש, המוגדר בסרטוניו האחרונים של סורל ככנופיה "אסלאמית-ציונית"), נמכר ביותר ממאה אלף עותקים – הישג מכובד בהחלט, בייחוד לאור העובדה שמכירות הספרים נתונות במשבר עמוק בצרפת

מערכה ראשונה: הדלפותיו של העיתון Mediapart

מבחינת התנועה האנטישמית הצרפתית – ששני מנהיגיה העיקריים הם סורל עצמו, ועמיתו לשנאה, ה"בדרן" ממוצא אפריקאי דיודונה – החודשים האחרונים היו עשירים בבשורות, ביוזמות ובהבטחות המכוונות לקהל שלהם, שמשוכנע כי יום הדין מגיע וכי צרפת עומדת להשתחרר מן ה"עריצות היהודית".

עם הבשורות האלו נמנית הקמתה ההזויה של "חברת ביטוח אנטי-ציונית", שכבר זכתה למאה אלף חתימות, ואשר אמורה להיות שלב מכריע שיוביל "הכי מהר שאפשר" להקמת "בנק אנטי-ציוני" שיסמל את "נצחונו של העם על הקפיטליזם". יתרה מזאת, ההפגנות ההמוניות, והתקיפות שנעשו על שכונות וחנויות יהודיות בקיץ האחרון, סיפקו ראיה לכך שהתנועה האנטישמית היתה לכוח שאי אפשר עוד להתייחס אליו כזניח או שולי. התנועה האנטישמית, כפי שדיווחנו על כך ב"ארץ אחרת", מסוגלת להתעמת עם כוחות הביטחון, לשתק צירים שלמים של הבירה ולצעוד בכיוון אתרים יהודיים ("שגרירויות ציונית").

תצלום מהפגנה שהתקיימה בסוף יולי 2014 בפריז: חנויות יהודיות ובתי כנסת הותקפו
עבור הצמד סורל-דיודונה, הפרות הסדר האלה היו סימנים ברורים לכך שה"עם מוכן", ושמכאן ואילך הם יכולים לסמוך על אלפי "חיילים", כפי שסורל נוהג לכנות את תומכיו.
הדאגות של הקהילה היהודית, של פעילי זכויות האדם, של האינטלקטואלים ושל הפרשנים לענייני החברה נעשו כבדות ומעיקות עוד יותר ב-21 באוקטובר, כאשר העיתון Mediapart חשף מסמכים סודיים מפורטים על הקמת "התפייסות לאומית", המפלגה החדשה של סורל ודיודונה.

החשיפה של Mediapart: "על רקע של אנטישמיות, סורל ודיודונה מקימים מפלגה":
http ://www.mediapart.fr/journal/france/211014/sur-fond-d-antisemitisme-soral-et-dieudonne-lancent-leur-parti

מאחר שלדברי סורל, המסמכים האלה היו ידועים "בתוך חוג מצומצם של ארבעה אנשים" (סורל, דיודונה ועוד שני "שותפים מאוד קרובים"), עלתה הסברה כי Mediapart קיבל את המידע הזה משירותי הביטחון הצרפתיים. מטעמים מובנים, אדווי פלנל, שניהל שנים ארוכות את מערכת היומון "לה מונד", והוא בין מייסדי ועורכי Mediapart העדיף שלא להתייחס לכך. על כל פנים, פרסום המסמכים נעשה מיד לכותרת ראשית של רוב כלי התקשורת בצרפת, והוליד שאלות רבות כמו: איזו חשיבות מספרית יש לקהל הבוחרים של סורל-דיודונה? האם יש לימין הקיצוני ולשמאל הקיצוני המסורתיים סיבה לדאגה שמא רבים מתומכיהם ילכו למפלגה החדשה?
הגילויים של Mediapart הרסו את אפקט ההפתעה שסורל ודידונה קיוו להשיג. הם נאלצו להגיב בחיפזון, ולפרסם באופן מאולתר למחצה סרטון המודיע רשמית על הקמת "התפייסות לאומית". הסרטון אימת את החשיפה של Mediapart שכותרתה היה "על רקע של אנטישמיות, סורל ודיודונה מקימים מפלגה". אבל הנקודה המעניינת ביותר נמצאת במקום אחר: סורל מודה בפה מלא כי ההחלטה ללכת לבחירות מוצדקת משום ש"המשחק השקרי של הדמוקרטיה מספק הגנה משפטית". בקיצור: הדמוקרטיה לא ראויה לשום אמון או כבוד, אך חובה לנצלה, ובו בזמן, לשלול, להרוס ולגנותה מבפנים. תסריט נדוש שאימצו כל המנהיגים המודרניים, זעירים וגדולים כאחד, ששאפו לשלטון רודני וטוטליטרי…

הסרטון המודיע על הקמת המפלגה האנטישמית "התפייסות לאומית":

 ה"פיוס" על פי סורל אינו אלא התלכדותן של כל המשפחות הפוליטיות ושל כל השכבות החברתיות מול האויב הנצחי, כלומר היהודי הזומם ופועל נגד האינטרסים החיוניים של העם העשוק. מכאן שה"התפייסות הגדולה" שמבטיחים סורל ודידונה היא חזית אחת נגד "זקני ציון"

מערכה שנייה: ה"התפייסות" מובילה למלחמה

בשלב הזה סורל עוד לא ידע כי הוא עומד בפני רעידת אדמה שתפגע קשות בחלומותיו האלקטורליים. כדי להבין את עומק הפגיעה, יש לבחון בקצרה מילת מפתח של התעמולה האנטישמית בת זמננו בצרפת: "התפייסות".

מהו בדיוק ה"פיוס" שסורל מדבר עליו ללא לאות, ושולף בכל הזדמנות? (התנועה שלו נקראת "שוויון והתפייסות", הרצאותיו מוקדשות ל"התפייסות בין הימין לשמאל", ואיש לא התפלא מבחירת השם הבומבסטי, "התפייסות לאומית", למפלגתו החדשה). התשובה ידועה: ה"פיוס" על פי סורל אינו אלא התלכדותן של כל המשפחות הפוליטיות ושל כל השכבות החברתיות מול האויב הנצחי, כלומר היהודי הזומם ופועל נגד האינטרסים החיוניים של העם העשוק. מכאן שה"התפייסות הגדולה" שמבטיחים סורל ודידונה היא חזית אחת נגד "זקני ציון". ובפרספקטיבה כזו, סורל תמיד התייחס לאוכלוסיות המהגרות, ממוצא ערבי ואפריקאי, כאל שותפות חשובות ביותר למאבק. וברור כי פעולותיו עם דיודונה מתבססות על אותו שיקול: לשכנע את הקהילות הערביות והאפריקאיות, שבדומה לדיודונה (הנחשב לכוכב בסקטורים רבים של הפרולטריון ממוצא זר), הוא לוחם את מלחמתן נגד ה"אויב הציוני". מכאן הצהרותיו בעד חמאס, בעד חיזבאללה, בעד איראן ובעד סוריה (שתי מדינות שנודע שהן מממנות את התעמולה שלו).

לפיכך, כאשר פעילים שחורים ויהודים פרסמו תכתובת שניהלו סורל ודוגמנית ממוצא אפריקאי, שסורל שיגר אליה קללות מלאות בוז נגד שחורים ושחורות, הזעזוע היה עצום הן בפלנטה (רבת הפנים) של תומכי ה"מפייס הלאומי" והן בתקשורת הכללית מימין ומשמאל, שנתנה לסיפור מקום מרכזי.

דוגמנית לוראן

הדוגמנית בינטי בנגורה: נפלה קורבן לאיומים של אלן סורל

 

בינטי בנגורה, שנפלה קורבן לאיומים, לגזענות החולנית ואף זכתה לקבל מסורל את צילומי עירום שלו, היא דוגמנית שמנהלת קריירה בצרפת ובארצות-הברית, והופיעה על עטיפותיהם של מגזינים מכובדים ואף על השער של "לה מונד".

ב-16 לנובמבר שעבר היא הגיעה לתחנת משטרה והגישה תלונות נגד סורל על "קללות בעלות אופי גזעני", "גניבת נתונים אישיים ממחשב" ו"איומים". עם הטקסטים שכתב סורל לבינטי בנגורה, והם בגדר עבירות פליליות חמורות (סורל לא ניסה להכחיש שכתב אותם), נמנים המשפטים האלה:
"הלבנים מתייחסים לכושיות כאל זונות (מה שהן בהחלט ברובן)".
"בסוף נשארים לך רק יהודים ומתרוממים".
"בעוד עשר שנים גופך יהיה לגמרי יבש, ועם אפך השמי תהיי דומה לראש שבט אינדיאני קשיש. בשוק העבודה כבר לא תהיי שווה גרוש".
או משפט משובש כגון: [על מה שנותר לך הוא] "ההומואים כחברים כדי לשמוע את הבכיינות שלך על שגורלך להיות זונה ליהודים".

הגידופים חסרי הרסן האלה סיבכו את סורל ברמות שונות.

ראשית, כפי שניתן לקרוא באחד המאמרים שהקדיש לפרשה "לה נובל אובסרבטור", סורל מוצא את עצמו בסיבוכים משפטים שעלולים להוביל לעונשים כבדים. כפי שמסביר אנטוני בּאם, עורך דין ומומחה לזכויות הפרט ברשתות החברתיות ובאינטרנט, יכולים להגיע עד עשר שנות מאסר וקנס של כמאה חמישים אלף יורו.

שנית, סורל עורר "מלחמה אורבנית", שאיש אינו יכול לומר כיצד תסתיים. חשוב לציין כי בדומה לשנות השבעים, אם כי באופן הרבה יותר קיצוני, פועלות עתה בפריז קבוצות אקטיביסטיות שונות, בחלקן לגליות-למחצה; הן נעות מן השמאל הקיצוני, דרך חוגים של פעילים שחורים (המחדשים את מאבקם של ה"פנתרים השחורים" האגדיים), "אוטונומיסטים", מהפכנים למיניהם, פעילים יהודים חסרי שייכות פוליטית מוגדרת הנחושים בהתנגדותם לאנטישמיות, ועד לימין הניאו-פשיסטי.

עד כה, סורל ו"חייליו" נחשבו "מטרות לגיטימיות" בעיקר בעיני המיליטנטים האנטי-פשיסטים והיהודים. קטטות ומבצעים המאורגנים כפעולות צבאיות כמעט חדלו להיות אירועים נדירים. הנה לדוגמה שני סרטונים המתארים אירועים כאלה.

בראשון, אקטיביסטים יהודים מנוסים בקרבות רחוב מהירים וכואבים (מעין גרסה מקומית ל"זבנג וגמרנו" הישראלי) תוקפים את חסידיו של סורל, כשזה חותם על ספרו האנטישמי "להבין את האימפריה". התקיפה נמשכת דקות ספורות ומשאירה לא מעט פצועים בקרב מעריצי סורל:

הווידיאו השני הוא סרטון תעמולה שהפיקה "הרשימה האנטי-ציונית" ובו אנו צופים כיצד פעילים אנטי-פשיסטיים תוקפים קבוצה שבראשה דיודונה וסורל. הפעילים האלה מודרכים בידי ז'וליאן טרזיק (החל מהדקה 1:40), אשר הנהיג שנים ארוכות "תאים אנטי-ניאו-נאציים", הידועים גם בשם "ציידי גלוחי הראש" (הבמאי הצרפתי מרק-אורל וקייונה הקדיש להם ב-2008 סרט דוקומנטרי שזכה לביקורות נלהבות ונקרא "אטני-פא: ציידי גלוחי הראש").

הוידיאו של תקיפת סורל, דיודונה ואנשיהם בידי מיליטנטים האנטי-פשיסטים
גרסה ארוכה : https://www.youtube.com/watch?v=kCMwqbsH5Xg
גרסה קצרה : https://www.youtube.com/watch?v=ul9vt6X4gbk

ובכן, לאחר החשיפה הרחבה של קללותיו של סורל, ושל עמדותיו האמיתיות כלפי נשים ממוצא אפריקאי, התעשרה רשימת אויביו המוצהרים בקבוצה של פעילים שחורים הידועה בשיטותיה הרדיקליות. מנהיגה הכריזמטי ג'ו דלטון, פעיל זכויות שחורים (וחמש פעמים אלוף צרפת בטאקוונדו), פרסם סרטון שאותו הגדיר כ"הכרזת מלחמה על סורל ומחנהו":

https ://www.youtube.com/watch ?v=fArCol-5Xgc

והנקודה האחרונה נוגעת ישירות למטרותיו הפוליטיות של סורל, שמאבד בכל יום מספר עצום של תומכים שחורים (הן ממוצא אפריקאי והן מהאיים האנטילים), ערבים ובני שאר הקהילות הממוקמות בפרברי פריז והערים הגדולות, שם זכה עד כה לתמיכה ולתשומת לב מיוחדת.

"במהלך השנים", כותב השבועון Marianne (ראו הקישור לעיל), "ניהל סורל עסק רווחי: יצירת חיבור בין השיח האנטי-ממסדי, שיח הקונספירציה של קהל ה-White trash שלו, לבין האנטי-ציונות האנטישמית המאפיינת את הקהל של דיודונה. אבל חשיפת הודעותיו, שבהן הכריז שבחורות שחורות הן כמעט כולן פרוצות, הציתה שרפה ענקית, והקהל של דיודונה מתחיל להתקומם".

לסיום נציין כי מאז פרוץ הפרשה אימץ סורל קו הגנה שמעורר ספק כבד מתמיד באשר לבריאותו הנפשית. מחד גיסא הוא הזדרז לגנות את "הקונספירציה של השחין הציוני", שלדעתו מיועדת להכפיש את שמו הטהור בגלל הפחד של השלטונות מכניסתו ל"משחק הדמוקרטי" (כלומר לקמפיין הבחירות), ומאידך גיסא הוא אף לא ניסה לטעון כי אין לו קשר לשורות הגזעניות האלה, וכבר הודיע על כוונתו להגיש תלונה על "גנבה ופרסום של נתונים אישיים", כולל צילומי העירום ששיגר לדוגמנית…

אבל הפרויקט הפוליטי של סורל עדיין אינו גוסס, ופרשנים רבים מדגישים כי חובה לשמור על ערנות פוליטית ואזרחית כל עוד החוק הצרפתי אינו אוסר על פעילותה של מפלגת "התפייסות לאומית". זוהי גם דעתו של שמעון סמואלס, אחד מראשי מרכז "שמעון ויזנטל" שבסיסו בלוס אנג'לס. בראיון שהעניק בסוף אוקטובר לעיתון The Algemeiner, אמר סמואלס כי במקרה שהמפלגה תקום, אין "צל של ספק שהיא תלבש את הצורה הכי בולטת, והכי רודפנית של אנטישמיות". מכיוון שכך, המשיך סמואלס, "מרכז 'שמעון ויזנטל' יתנגד לקיומה, ויגיש תלונה רשמית כדי להביא להוצאתה המוחלטת אל מחוץ לחוק".

 

התקשורת הצרפתית מזרימה יום אחר יום מידע וניתוחים העוסקים במשבר המזעזע את התנועה אנטישמית, ביניהם עדויות מטלטלות של פורשיה הטריים, המדברים על ניצול, התנהגות כיתתית, אובססיות אנטישמיות, זלזול מוחלט כלפי הציבור, צביעות, תאוות בצע ואף התמכרותו של סורל להרואין.

בתחקיר חדש ומרתק של היומון "ליברסיון", אפשר לקרוא בין השאר את עדותו של מי שהיה שומר ראשו העיקרי של דיודונה מ-2011 עד 2013: "איש לא מכיר באמת את דיודונה וסורל", הוא מספר, "הקהל רואה רק את המופעים וסרטי הוידיאו, אבל אני הייתי שם לאחר סגירת הדלתות, וראיתי דברים לגמרי הזויים. התיאטרון שמנהל דיודונה הינו מועדון שבו מדברים בעיקר על מזימות מדומות, אך הוא גם אתר הכרויות. לפעמים, הייתי נשאר עד 4 לפנות בוקר כדי לסגור. דיודונה וסוראל היו נשארים ומספרים זה לזה דברים בטלים על היהודים. לאמתו של דבר, לא אכפת להם בכלל מהפלסטינים, ממאבק השחורים, מחוסר השוויון החברתי. מה שהם רוצים, זה להפוך את העסקים שלהם ליותר ויותר רווחיים".

 לאחר החשיפה הרחבה של קללותיו של סורל, ושל עמדותיו האמיתיות כלפי נשים ממוצא אפריקאי, התעשרה רשימת אויביו המוצהרים בקבוצה של פעילים שחורים הידועה בשיטותיה הרדיקליות. מנהיגה הכריזמטי ג'ו דלטון, פעיל זכויות שחורים (וחמש פעמים אלוף צרפת בטאקוונדו), פרסם סרטון שאותו הגדיר כ"הכרזת מלחמה על סורל ומחנהו"

"פרשת סורל" בתקשורת הצרפתית, רשימה חלקית:

5 לדצמבר : תחקיר חדש, ארוך ומפורט, של "לברסיון" :
http://www.liberation.fr/politiques/2014/12/05/apres-la-quenelle-le-temps-des-querelles_1157617?utm_source=Facebook&utm_medium=Social&utm_campaign=SocialMediaEditor

7 לדצמבר, "לה פיגרו" :
http://www.lefigaro.fr/flash-actu/2014/12/07/97001-20141207FILWWW00060-des-dissidents-de-dieudonne-racontent.php

9 לדצמבר (וידיאו) : ראש ממשלת צרפת קורא ל"התקוממות חברתית" נגד האנטישמיות ותנועתם של סוראל ודיודונה :
http://video.lefigaro.fr/figaro/video/valls-la-france-sans-les-juifs-de-france-ne-serait-pas-la-france/3932275165001
/

7 לדצמבר (ערוץ BFMTV) : תגובתה של מרין לה פאן, מנהיגת ה"חזית הלאומית", להקמתה של המפלגה האנטישמית "התפייסות לאומית" : "ככל שהם מלכלכים עלי, אני מרגישה יותר טוב" :

Après la quenelle, le temps des querelles
www.liberation.fr
הראיון (באנגלית) של שמעון סמואלס לעיתון The Algemeiner:
http://www.algemeiner.com/2014/10/29/french-anti-semites-dieudonne-and-alain-soral-announce-formation-of-new-political-party/

קובץ מאמרים על "פרשת ההודעות" :
ליברסיון:
http ://www.liberation.fr/societe/2014/11/21/racisme-et-menaces-une-top-model-porte-plainte-contre-alain-soral_1147925
סטריט פראס:
http ://www.streetpress.com/sujet/1416422707-soral-accuse-injures-racistes-mannequin#
לה נובל אובסרבטור:
http ://rue89.nouvelobs.com/2014/11/20/injures-racistes-menaces-mannequin-porte-plainte-contre-soral-256141
לה מטאן:
http ://www.lematin.ch/people/harcelee-porte-plainte-alain-soral/story/29531223
נגרו-ניוז:
http ://negronews.fr/2014/11/20/people-black-a-pede-pute-a-juifs-gros-nez-dhomme-une-top-modele-dorigine-africaine-accuse-alain-soral-dinjures-racistes/
פראנס-איטר:
http ://www.franceinter.fr/emission-le-billet-de-josephine-drai-alain-soral-arme-de-seduction-massive

מאמרו של עורך הדין אנטוני באם, שפורסם בלה נובל אובסרבטור:
http://leplus.nouvelobs.com/contribution/1280524-une-top-model-porte-plainte-contre-alain-soral-si-les-faits-sont-averes-il-risque-gros.html

לוראן כהן הוא עיתונאי וסופר צרפתי החי בישראל

תגובות פייסבוק

תגובות

2 תגובות

  1. מרתק! תודה

    שיר |
  2. והכתבה עצמה – פשוט נהדרת, תודה. קראתי בשקיקה.

    ד |

הגיבו לכתבה