דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 בנובמבר 2005 | מהדורה 30

ציון שהכזיבה: יהודי אתיופיה בישראל

המפגש בין כמיהות עמוקות של היחיד ושל החברה לבין המציאות האמורה לממש אותן, הוא כמעט תמיד מפגש טראומטי. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בתקוות עתיקות יומין, בעלות עוצמה רוחנית אדירה, המסוגלות להניע חברות ויחידים למעשים שיש בהם כדי לשנות את חייהם מיסודם.

גיליון זה של ארץ אחרת מתמקד בפער הנורא שבין כמיהותיהם הרוחניות והדתיות של אנשי "ביתא-ישראל", לבין המציאות הישראלית, השונה באופן קוטבי מכל מה שהאמינו וייחלו לו. השבר הערכי הכרוך במפגש עם החברה הישראלית הממשית והלא-מיתית, שמט את בסיס ההגדרה העצמית מרבים מבני העדה, והותיר בעיקר את הצעירים שביניהם עם מצוקת זהות חריפה ביותר.
מה מעט ידענו על יהודי אתיופיה לפני שהתחלנו לערוך את הגיליון הזה. חשבנו שעשינו עמם חסד גדול שהעלנו אותם ארצה. הן הצלנו אותם מן הנחשלות של אפריקה, מחיי עוני מחפירים, והבאנו אותם אלינו, אל העולם הלבן, העשיר, המשכיל והנאור; הבאנו אותם אל העולם הישראלי והיהודי הבטוח בעצמו, ובטוח בעליונותו ובנדיבותו המוּלדים. אבל הזעקה שעולה מן הגיליון הזה, טלטלה את כל אנשי המערכת וגרמה לנו להבין שטרם הפנמנו, כחברה, את גודל האתגר התרבותי והרוחני שמציבה בפנינו קליטתה של העדה הקטנה והייחודית הזו.
ישנם ישראלים רבים שעשו ועושים מאמץ ראוי לכל שבח כדי להקל על תהליכי הקליטה הקשים והכואבים של יהודי אתיופיה בישראל. ישנם גם יהודים אמריקנים שנרתמו בכל לבם למאמץ הזה. גם המדינה עשתה מצידה מאמצים מסוימים כדי להקל על העולים. ועדיין, נדמה כי משהו ביסוד הדברים, איננו מתפקד.

מצבם של רבים מאוד מיהודי אתיופיה בישראל הוא משל עצוב למצבה הכללי של החברה הישראלית, הנתונה במשבר ערכי חריף הנותן את אותותיו בכל המגזרים. הגיעה העת לדבר על המשבר הזה, לא רק במושגים פוליטיים וכוחניים, אלא ביושר לב.

במבי שלג

במבי שלג היא העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה