דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

החנות של הקואופרטיב לשיתוף חקלאי בארגנטינה, 1924: מה עושים היום על מנת לשרוד בתרבות עסקית גלובלית. צילום: הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ירושלים

עד פת לחם

מי שסבור עדיין כי הגלובליזציה, הפרטת התעשיות שבבעלות הממשלה ונצחון הקפיטליזם הרב-לאומי הינם "טובים ליהודים", מוטב לו שיראה במצבה של הקהילה היהודית בארגנטינה אות אזהרה מפני הבאות

הקהילה היהודית של ארגנטינה, המונה 220 אלף חברים שכ-180 אלף מהם חיים בבירה בואנוס-איירס, היא הקהילה היהודית הגדולה והמאורגנת ביותר באמריקה הלטינית. רוב חבריה, לפחות בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, היו בני המעמד הבינוני, עם שיכבה דקה של משפחות עשירות מאוד וקבוצה קטנה של משפחות ואנשים עניים, רבים מהם קשישים. חברי הקהילה היהודית בארגנטינה, בדומה לאחיהם בקהילות היהודיות ברוב תפוצות העולם, היו בעלי עסקים קטנים – חנויות בגדים ומפעלים קטנים – או פקידי ממשלה, עורכי-דין ורואי-חשבון, והיו מסוגלים לפרנס רשת של בתי-ספר, מרכזים קהילתיים ובתי-כנסת ששירתו קהילה מלוכדת ומאוחדת.

אלא שבחמש השנים האחרונות השתנתה התמונה לבלי הכר, ובאופן שאיש לא היה יכול לחזות מראש. לנוכח לחצים שהפעילו מוסדות פיננסיים גלובליים כמו ארגון הסחר העולמי, וכן מעמד העשירים המופלגים בארגנטינה עצמה, התרופפו ההגבלות על הסחר והבנקאות, ותעשיות שהיו עד אז בידי הממשלה, ביניהן חברת הטלפונים, חברת הגז וחברת המים, הופרטו. ברחובות בואנוס-איירס הופיעו לפתע נציגויות של רשתות (וולמארט, גאפ, סטארבקס, סיטיבנק ואחרות) שהשפעתן על חיי המעמד הבינוני בארגנטינה היתה הרסנית: בתוך חמש שנים נסגרו 150 אלף עסקים קטנים. בשל התרופפות ההגבלות על הסחר צצו מפעלים קטנים בברזיל השכנה, הנהנית מכוח עבודה זול, ומפעלים רבים בארגנטינה נאלצו לסגור את שעריהם. לקריסתו של המעמד הבינוני תרמה גם הפרטת התעשיות הציבוריות, שהביאה לפיטוריהם של אלפי פקידי ממשלה. היהודים, ש-80 אחוז מהם השתייכו למעמד הבינוני, היו אחת הקבוצות שנפגעו יותר מכל: 20 אלף חברי הקהילה היהודית בארגנטינה, רובן הגדול משפחות עם ילדים, ירדו אל מתחת לקו העוני.

הניתוק מהקהילה היהודית בארגנטינה הוא מהלומה נוספת לאותן משפחות. בלי קשר לשאלת הדתיות – ורוב יהודי ארגנטינה הם חילונים – עובדת היותם יהודים סיפקה להם במשך שנים רשת חברתית מגוננת, ועזיבת הקהילה דנה רבים מהם לבדידות. "יש מידה רבה של ניתוק בין יהודים ללא-יהודים בארגנטינה", אומרת לייכטינג. "אנשים מאבדים את הרשת הקהילתית שלהם, ומחוץ לקהילה אין להם רשת אחרת"

המשבר הכלכלי לא היה יכול לנחות בעיתוי גרוע יותר מבחינתה של הקהילה היהודית בארגנטינה, שטרם התאוששה משתי התקפות הטרור הקשות שספגה. האחת פגעה ב-1992 בשגרירות הישראלית ובה נהרגו 24 בני-אדם, והאחרת, ב-1994, פגעה במשרדי הקהילה היהודית וגבתה 86 קורבנות. לא זו בלבד שהטרוריסטים, הקשורים על-פי החשד לממשלת איראן, טרם נתפסו, אלא ששישה שוטרים ארגנטינאים נעצרו בחשד שסייעו להם. חוסר הביטחון בקרב חברי הקהילה היהודית בארגנטינה הוא עצום. כל הבניינים השייכים לקהילה מוגנים כיום על-ידי שומרים חמושים, וגושי בטון מונעים חניה בקרבתם.

"זה מזכיר את הטלאי הצהוב בימי הביניים", אומר אלברטו סנדרה, המנהל את פעולות השיקום של הג'וינט בקהילה היהודית בארגנטינה. "כל אחד יודע בדיוק היכן נמצאים הבניינים היהודיים, ומי ירצה לשכור חנות צמודה לבניין שיש לו סיכוי גבוה להתפוצץ? ערך הנכסים של כל הבניינים היהודיים ירד".

מכה כפולה

נוסף לכל אלה מתמודדת הקהילה היהודית בארגנטינה עם משבר המנהיגות שחוללה התמוטטות Banco de Mayo, בנק ארגנטינאי שנשיאומר רובן ברחההיה הפילנתרופ העיקרי של הקהילה ומנהיגה הבכיר ביותר. שתי סיבות עיקריות היו להתמוטטות הבנק: ניהול כושל, והליברליזציה החדשה בחוקי הבנקאות, שאיפשרה לבנקים בינלאומיים להתחיל לפעול בארגנטינה ולהשתלט על שוקי הכספים שלה. התוצאות היו הרות אסון: לא זו בלבד שהפילנתרופ הגדול ביותר של הקהילה פשט את הרגל, אלא גם יהודים רבים שהשקיעו כסף "שחור" (שלא נרשם כחוק) בתוכניות ההשקעות של הבנק, כסף שהופקד על סמך האמון שהיה להם בבעלי הבנק, איבדו את כספם. זאת ועוד: הבעלים החדשים של הבנק, סיטיבנק, החל לתבוע את פרעון הלוואות שניתנו לבתי-ספר ולבתי-כנסת יהודיים בשנים קודמות שלא על מנת להחזיר.

איש מאנשי הקהילה היהודית בארגנטינה אינו מאשים את ברכה או את בעליהם של שני הבנקים האחרים בבעלות יהודית שקרסו, אך רבים מהם מתמרמרים על שההפסדים נשמרו בסוד עד שלא היה ניתן להציל ולו חלק מהכספים שהשקיעה הקהילה. ורה לייכטינג, המנהלת את אגף השירותים הסוציאליים של קרן-צדקה, ארגון שנולד בעקבות המשבר הכלכלי, טוענת כי הקהילה חשה שההנהגה מעלה באמון שנתנו בה. "בלי אמון בהנהגה יש תחושה כללית של אובדן דרך", היא מסכמת.

ניתוק מן הקהילה

משפחות שמטה לחמן נשבר מצאו עצמן לא אחת מנותקות מהקהילה היהודית בארגנטינה. "אתן לך דוגמה אופיינית", מסבירה לייכטינג. "נאמר שעסק משפחתי נקלע לקשיים ובני-המשפחה מתקשים לשלם את המשכנתה על הבית שקנו. הם מאבדים את הבית וצריכים לעבור לבית קרובים או לשכונה ענייה יותר. כשהם אינם יכולים לשלם את חשבון הטלפון, מנתקים להם את הקו. הם מפסיקים ללכת לחתונות ולבר-מיצוות מפני שהם אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות בגדים ומתנות. ילדיהם עוזבים את בית-הספר היהודי מפני שהמשפחה אינה יכולה להרשות לעצמה את שכר-הלימוד, והם מתביישים לבקש מילגה. מאותן סיבות הם גם מפסיקים לבקר במרכז הקהילתי ובבית-הכנסת. בתוך שנה או שנתיים המשפחות האלה ייעלמו לגמרי מעינינו". לדברי סנדרה, בחמש השנים האחרונות איבדו המרכזים הקהילתיים ובתי-הכנסת כשליש מחבריהם.

הניתוק מהקהילה היהודית בארגנטינה הוא מהלומה נוספת לאותן משפחות. בלי קשר לשאלת הדתיות – ורוב יהודי ארגנטינה הם חילונים – עובדת היותם יהודים סיפקה להם במשך שנים רשת חברתית מגוננת, ועזיבת הקהילה דנה רבות מן המשפחות לבדידות. "יש מידה רבה של ניתוק בין יהודים ללא-יהודים בארגנטינה", מסבירה לייכטינג. "אנשים מאבדים את הרשת הקהילתית שלהם, ומחוץ לקהילה אין להם רשת אחרת".

"רוב המשפחות הללו היו שייכות במשך דורות למעמד הבינוני", אומר ד"ר חיים פקטור, כלכלן יליד ארגנטינה החי בישראל מזה שלושים שנה, שביקר באחרונה בארגנטינה מטעם הג'וינט בניסיון להעריך את היקף המשבר. "הם אינם יודעים איך להיות עניים, היכן העניים קונים אוכל ובגדים, איך הם מתקיימים. ומערכת הרווחה בארגנטינה גרועה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם המערבי", הוא מספר.

בשנה האחרונה פועל הג'וינט בשיתוף עם קרן-צדקה למציאת דרכים לשקם משפחות שירדו אל מתחת לקו העוני. המפרנסים באותן משפחות הם בדרך-כלל אנשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם – מבוגרים מכדי לעבור הסבה להיי-טק או לפלס דרך בעולם העסקים, אך עדיין הורים לילדים התלויים בהם. אחד הפתרונות שמצאו הג'וינט וקרן-צדקה הוא הקמת עסקים קטנים המיועדים לענות על הצרכים הייחודיים של הקהילה היהודית בארגנטינה והפועלים בדרך-כלל מתוך הבניינים היהודיים, למשל מאפייה קואופרטיבית הפועלת מתוך מרתף של בית-כנסת ומספקת חלות לשבתות ולחגים. לנוכח האילוצים הבטחוניים והחשד כלפי זרים – הן בשל החשש מהתקפות טרור והן בשל העלייה הדרמטית בשיעור הפשיעה בבואנוס-איירס בעקבות התפשטות העוני – הוקמו גם שירותי מכוניות ושמירה וקואופרטיבים לשמרטפות המשרתים את הקהילה היהודית בארגנטינה.

ועדיין, למרות ההשקעה העצומה בשיקום הקהילה, רוב כספי הצדקה היהודיים בארגנטינה עדיין משמשים לקניית מזון: לפחות 7,000 משפחות מקבלות סלי מזון. נציגי הג'וינט בארגנטינה ביקשו ממועצת המנהלים להגדיל בשנה הקרובה את תקציב הסיוע לקהילה שם למיליון דולר – פי ארבעה מהתקציב הנוכחי.

חורבן הגלובליזציה

הגלובליזציה זרעה חורבן כלכלי בארצות רבות באסיה, אפריקה ומזרח אירופה, שבכולן נוצרו קבוצות גדולות של איכרים מרוששים ועניים עירוניים. ארגנטינה היא אחת הדוגמאות הברורות הראשונות לדרך שבה הכלכלה הבינלאומית החדשה יכולה להרוס את המעמד הבינוני.

הלקח שאנו יכולים ללמוד מארגנטינה הוא שעל מנת לשרוד בתרבות עסקית גלובלית, ייאלצו היהודים להיאבק למען מדיניות שלא תיצור ריבוד חברתי אכזרי, ההופך את החיים התרבותיים והדתיים למותרות שרק מתי מעט יכולים להרשות לעצמם. "יקר להיות יהודי", חזרו ואמרו באוזני המרואיינים. נוסף לכך ייאלצו יהודי התפוצות להתחיל ליצור סוג של חיים קהילתיים יהודיים, שבהם אנשים יוכלו להרשות לעצמם להיות עניים.

 

מאמר זה פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 2: "משיח לא בא". לחצו כאן להזמנת הגיליון

הרב מיכה אודנהיימר , עיתונאי ומרצה ליהדות הוא המייסד והמנכ"ל של עמותת "תבל בצדק" להתנדבות של צעירים ישראלים ויהודים במדינות העולם השלישי ובאזורי אסון

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה