דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
צילום: מיכאל לרנר
אוגוסט 2014 | מהדורה 72

צילום: מיכאל לרנר

מחסום פיזי לשטף הג'יהאד

נעמה צפרוני משרטטת קווים לדמותה של פרדיגמה מזרח תיכונית חדשה: מה קורה כשישראל מגינה על הציבור הפלסטיני מפני אימת קנאי האיסלם

המוות שזורעים הקנאים הסונים, ורצח אלפי המוסלמים בכורדיסטן ובעיראק ובסוריה, מובילים אותנו למסקנה הבאה: אם הצבא הישראלי חוסם אותם ברמת הגולן, הרי אפשר לומר שמדינת ישראל מגינה בכלי הנשק שלה, במטוסיה, בחיסוליה הממוקדים, בהאזנות הסתר שלה ובחיי בחוריה, על ערביי ישראל והפלסטינים בגדה

עם הקמתה של דאעש וחדירתה לסוריה בא עידן חדש למזרח התיכון. גדודים של רעולי פנים פורצים מצפון-מזרח, עורפים ראשים, משתלטים על מאגרי נפט

ומנפצים בדרכם תיאוריות ועמדות שהחזיקו מעמד זמן רב, ופרנסו הוגים ופרופסורים ומפגינים רבים.

במובן הזה, גם הצהרת הסרבנות של המילואימניקים אנשי יחידה 8200 היא (לצערנו) פעולה ארכאית, שאופיינית לשנות התשעים של המאה הקודמת ורק התבצעה בחודש האחרון.

המוות שזורעים הקנאים הסונים, ורצח אלפי המוסלמים בכורדיסטן ובעיראק ובסוריה, מובילים אותנו לתהות: אם הצבא הישראלי חוסם אותם ברמת הגולן, הרי אפשר לומר שמדינת ישראל מגינה בכלי הנשק שלה, במטוסיה, בחיסוליה הממוקדים, בהאזנות הסתר בסגנון ברית המועצות שלה ובחיי בחוריה, על ערביי ישראל והפלסטינים בגדה.

מנקודת המבט של הפלסטינים, מדינת ישראל היא אכן מטרה נפלאה. המדינה הציונית היהודית מסיטה את תשומת הלב מעוולות פנימיות, ומציגה יעד שאפשר להתלכד סביב השנאה כלפיו. בנוסף, מדינת ישראל היא בית ספר מעולה להתארגנויות פוליטיות ולשימוש יעיל בכלי העבודה של הדמוקרטיה. לפלסטינים ולערביי ישראל שמעוניינים לחסל את מדינת ישראל, כלי העבודה של הדמוקרטיה הם אמצעי לנסות לקעקע את המדינה. כך קורה שבזמן שמדינת ישראל גורמת עוולות מסוגים שונים לאינדיווידואלים רבים, היא משרתת את המטרה הלאומית הפלסטינית בצורה יוצאת מן הכלל. עבור ערביי ישראל והפלסטינים שמעריכים את קיומו של "בצלם", ומקנאים בחופש הביטוי ובמוסדות הישראליים שעדיין מתפקדים, מדינת ישראל היא אוויר לנשימה. עתה, עם כניסת דאעש לאזור, מדינת ישראל גם משמשת מחסום פיזי לשטף הג'יהאד.

בכל מה שנוגע לעימות בדרום, אנחנו, שנקראנו "שמאלנים", עדיין יכולים למחות על השימוש בכוח שהביא למותם של אזרחים חפים מפשע בעזה, אבל מה נחשוב על מה שמתרחש מצפון לנו?

ייתכן שיש לנו שתי ברירות: לתפוש את ערביי ישראל ואת הפלסטינים תושבי הגדה כדאעש בתחפושת, או לפנות אל ערביי ישראל ולהמליץ להם להתנדב לצבא ההגנה לישראל.

ייתכן שניתן להמליץ על מהלך כזה: כפי שהקנאים מהמזרח קוראים לאחיהם ולאחיותיהם לעזוב את גלזגו ואת לונדון ואת אטלנטה, לחזור לימיהם הקדמוניים עטורי התהילה ולמלא את שורות צבא "המדינה האסלאמית", כך יכול האיחוד האירופי לפתוח במקביל משרד גיוס בכיכר תחריר. האיחוד יכול להציע למתנגדי האחים המוסלמים, לנשים שאינן מעוניינות ללבוש רעלות, לגברים שסבלו מאבטלה חריפה בתקופת מובארכ, שאם הם יתגייסו לצבא האמריקני ויצילו את הציוויליזציה החופשית בהתגוששות הנוכחית, הרי שהם יוכלו לחזור למצרים ולכונן – בתמיכת ארצות הברית ובעזרת הניסיון שהם ירכשו בהתארגנות ומינהל – מדינה דמוקרטית.

בהתאמה, עלינו לארגן הפגנה שקטה שתלך במסלול שנהגנו ללכת בו בימי שישי בשכונת שייח' ג'ראח, מן הוואדי עד מלון שפרד ולשלטים שמחו על התנחלות של יהודים בתוך השכונה הערבית, שנקראת בפיהם שכונת שמעון הצדיק, נוסיף שלטים גדולים עליהם כתוב בערבית ובעברית: "אם תמשיכו להחריב את הדו-קיום בירושלים, לא נגן עליכם מפני דאעש".

 

נעמה צפרוני היא עורכת משנה של "ארץ אחרת" ומורה לצ'י קונג

תגובות פייסבוק

תגובות

9 תגובות

  1. נעמה
    אולי גם את תסיקי מסקנות?

    אריק |
  2. לא הבנתי על מה הכתבה ומה ניסית להגיד בה…?

    סופי |
  3. מחשבה מקורית ורעננה

    יואל |
  4. אולי המסקנה הברורה היא שהאיסלאם הוא אידיאולוגיה נאצית עתיקה הדוגלת בהשמדת כל מי שאיננו דומה לה, וממיטה הרס וחורבן בכל מקום בו תדרוך? אולי המסקנה שמי שתומך בזכויות המוסלמים בארץ ישראל למעשה תומך ישיר בהשמדת היהודים, ללא פחות מכל ליטאי קרואטי ואוקראיני שהשתתפו בהשמדה באירופה? אולי יבינו השמאלנים שצדק חברתי הוא דבר נפלא כל עוד נשואי הצדק הזה חולקים כמה עקרונות בסיסיים עם אלו שמשלמים את המיסים, לדוגמא אהבת ישראל? אולי המסקנה הברורה ממסירת רצועת עזה לערבים היא שבכל מקום שבו צה"ל איננו שולט הוא המקום ממנו יירו טילים ויחדרו ג'יהאדים? אבל מה שמיוחד בשמאל הישראלי, והעולמי, הוא שלאחר הצגת כל העובדות וכל הקישורים, המסקנות שלו תמיד הפוכות במאה ושמונים מעלות להגיון ולמבחן התוצאה. לכן השמאל קטן והולך והופך למעין גן חיות אזוטרי של מוזרים שקולם נשמע רק מכיוון שהימין הוא הדמוקרטיה האמיתית.

    דר יובל |
  5. סחתיין על ההתנשאות נעמה. הצלחת לקבוע רף מאוד גבוה בפחות מ-500 מילה.
    מוריד את הכובע
    אביב

    אביב |
  6. להטוטנית של מילים המסתירות את חולשת הנפש הרומנטית המנסה, לשווא, להתחמק מצבת המציאות הסוגרת עליה ומאיימת לרסק את עיקרי אמונתה התמימה. אבל – איש באמונתו יחיה, חוץ מאשר אצל דעא"ש והחברים ממזרח. ובכלל זו לא כתבה אלא מאמר.
    שתהיה לנו שנה טובה .

    יהודה |
  7. נעמה צפרוני מצביעה על תופעה ישנה ומטרידה שעליית האסלאם הפונדמנטליסטי מאירה באור חדש ובהיר. כהומניסט יהודי אני חש קרבה הן להומניסטים אחרים מכל הדתות והגזעים והן לבני העם היהודי לתפוצותיו. עם זאת, הזיהוי הלאומי-דתי בא לידי ביטוי חזק בסביבה בה אני חי. ההפרדה בין הלאומים החיים בישראל גוברת בחיי היום-יום על ההפרדה בציר הומניסט – פונדמנטליסט דתי. אני מבקש למרוד בחלוקה הלאומית. אני מרגיש קשור יותר לסייד קשוע, למירה עוואד או לזוהיר בעלול מאשר לדב ליאור, יריב לוין או אמנון יצחק. למעשה המינוח "קשור יותר" אינו מדויק. אני רוצה לקשור קשר עם הראשונים, מעניין אותי להכירם ואני רואה בהם בני ברית שאיתם אשמח לכונן כאן מדינה דמוקרטית, ליברלית והומניסטית. אני סולד ממרבית דבריהם של האחרונים ואם יש "קשר" ביני לבינם הוא קשר מהסוג שבין האסיר והמשקולת אליה הוא קשור בשרשרת הלאום המשותף. גם הם וגם דומיהם מהפלג הצפוני של התנועה האסלמית או החמאס מאיימים על עולמי, המשלב ערכים הומניסטיים ויהודיים.
    נעמה צפרוני שמה לב שכיום האיום על ערבים הומניסטים גבר ואולי מתקרב לנקודה שבה גם הם עשויים להניח את מאבקם על זכויותיהם הלאומיות ולהתלכד סביב הדגל ההומניסטי-ליברלי כדי לבנות כאן דו-קיום. אם כך הוא הדבר, הייתי מבקש לשנות את משפטה האחרון. במקום לכתוב על שלט: "אם תמשיכו להחריב את הדו-קיום בירושלים, לא נגן עליכם מפני דאעש"., השלט צריך לקרוא למעוניינים ללא הבדל לאום, דת או זרם דתי לבוא ולבנות יחד דו-קיום הומניסטי-דמוקרטי עם שוויון וזכויות לכל. זה אפשרי וזוהי השעה הנכונה לכך.

    עודד נבון |
  8. באותה מידה שצה"ל מגן על הפלסטינים מקנאי האסלאם, לדברי הכותבת, גם צבא לבנון, שמשיתה אפרטהייד על הפלסטינים, גם הוא שומר עליהם משלוחי דעא"ש.

    יריב מ |
  9. כל עוד הפליסטינים תומכים בזכות השיבה, כל עוד אין שינוי באמנה הפליסטינית הקוראת להכחדת ישראל ואי הכרה במה שקרוי העם היהודי קשה לראות כיצד נתקדם.האמנה הפליסטנאית מלאה באלימות בדומה למשהתו של סורל אלימות לשם אלימות ויש בזה מימד פשיסטי (עיין בספרו של שטרנהל, לא ימין ולא שמאל) בניגוד להכרזת העצמאות שדוגלת במוסר הנביאים ובזכויות אזרח מה עלינו לעשות. תביא הכותבת עצה מעשית אחת ולא לדבר גבוב גבוה.

    מיכאל ארלנגר |

הגיבו לכתבה