דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
30 באפריל 2008 | מהדורה 44

לצאת מן המערה

בחברה הצרכנית של ימינו, שבה גם לערכים ולתרבות יש מיתוג ורייטינג, דיוקנה של חברה נקבע על-פי דיוקן תרבות ההמונים שלה. אם האליטה לא תבקש להשפיע על דיוקן תרבות ההמונים, תרבות ההמונים לא תאפשר לאליטה להתבצר במגדלי השן שיצרה לעצמה. גם הציבור שפונה אל בתי-המדרש החילוניים והמעורבים נדרש להבין כי לא ניתן להישאר עוד בקבוצת לימוד שהפן הרוחני        חסידי ברסלב בפעולה: מחויבות להגיע ישירות לאנשים

שלה מופנה פנימה

 

בצד המשבר האקולוגי ומשבר הפערים החברתיים, וכנראה מסיבות דומות (העידן הקפיטליסטי, כפי שיורחב בהמשך), דומה שרבים מאיתנו חווים גם תחושה ברורה של משבר רוחני. מה טיבה של תחושה זו? נראה שהיא ממוקדת בעיקר בתחושה שהתרבות האופפת אותנו היא תרבות נמוכה, שטחית, מבקשת סיפוקים מהירים, לא מתעניינת באיכות תרבותית ולעיתים קרובות אפילו בזה לה. בקיצור: כל מה שמסתכם בהגדרה העממית הרווחת "תרבות כלומניקית".

גורמים לכך כמה מהפרדוקסים של התקופה המודרנית, או הפוסט-מודרנית. הבולט שבהם לענייננו הוא פרדוקס הידע: מצד אחד, הידע מעולם לא היה זמין כל-כך. אנחנו מזדעזעים כיום מילדים שלא יודעים מי היה בן-גוריון, אבל עצם ההנחה שהם אמורים לדעת זאת מעידה על ההצלחה של מערכות החינוך והפצת הידע המודרניות. אילו שאלנו ילד יווני מכפר נידח בימי אלכסנדר מוקדון מיהו אלכסנדר, לא היה כמעט סיכוי שנקבל תשובה נכונה. אפשר לראות זאת גם באמצעות ריבוי שעשועוני הטריוויה: ריבוי כזה של צעירים שיש להם כל-כך הרבה ידע, אפילו טריוויאלי, בכל-כך הרבה תחומי חיים, לא היה ניתן כלל להעלות על הדעת בתקופות קדומות.

אבל מקור השפע הוא גם חיסרון: הדמוקרטיזציה הגדולה של המידע מביאה איתה גם דמוקרטיזציה של ההיררכיה. ההמון הוא הקובע את סדרי החשיבות של התרבות, ומה שזוכה לרייטינג הגבוה ביותר הוא גם הדבר המדובר ביותר וממילא הנחשב ביותר. ההמון של תקופות עבר אולי ידע הרבה פחות מההמון של ימינו, אבל הוא גם לא התיימר לקבוע את ההיררכיה. אם ניקח כמשל את העולם היהודי: היו בו בוודאי הרבה יהודים שלא ידעו קרוא וכתוב, אבל הם ידעו שהתלמיד החכם הוא הדמות החשובה בקהילה.

יאיר שלג הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר מערכת בעיתון "מקור ראשון"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה