דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

מטיוטת הצעת החוק של ראמ"ה (שלא עברה), לא ברור אם אדם יוכל לעיין במאגר המידע ברישומים על אודותיו. צילום: אסנת בר-אור

ללא ידיעתנו וללא הסכמתנו

ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, אוספת מידע מפורט על תלמידי ישראל מאז שהוקמה מתוקף החלטת ממשלה בשנת 2005. הקמתה, פעילותה ואיסוף המידע באמצעותה היו אמורים להיות מעוגנים בחוק, אך החוק המסדיר את פעילות הרשות לא עבר. זה לא מפריע לרשות לאסוף מידע אישי ביותר על התלמידים, משפחותיהם ועובדי מערכת החינוך

בשנת 1966 פרסם הסוציולוג היהודי-אמריקאי ג'יימס קולמן מחקר על יעילותה של מערכת החינוך האמריקאית. במסגרת המחקר אסף קולמן מידע על 150 אלף תלמידים – רקע אישי, מקום מגורים, השכלת ההורים, הכנסה משפחתית, היסטוריה של ציונים ועוד – ומיין כמות אדירה של פרטים אישיים שעד אז נחשבו דיסקרטיים.

קולמן רצה לסייע לנשיא לינדון ג'ונסון בתוכניתו החברתית, אך ממצאיו הסבו לו אכזבה. הוא קיווה להוכיח כי בית הספר הוא "המשווה הגדול" (The Great Leveller), וכי יש ביכולתו להעלות את הרמה האקדמית של תלמידיו באופן שאינו תלוי ברקע הסוציו-אקונומי שלהם, אבל תוצאות מחקרו הצביעו על ההפך הגמור. כלומר, לרקע המשפחתי יש השפעה מכרעת על הצלחתם או חוסר הצלחתם של תלמידים בבית הספר. וכך, לאחר שנים שבהן תלו את ההישגים החינוכיים בטכנולוגיה, בתקציבים ובתשתיות, הובהר לכל כי יש לשים דגש לא בשיפור בית הספר כמוסד יחיד, אלא בקשרים בינו לבין הקהילה.

בעקבות המחקר של קולמן הקימו המדינות המפותחות גופים למדידת החינוך והערכתו, ועד מהרה החלו הגופים האלה לשתף פעולה במחקרים בינלאומיים. שיתופי הפעולה האלה הולידו את הארגונים שעורכים את הבחינות הבינלאומיות המוכרות "טימס", "פיזה", "פירלס" ועוד. גם בישראל הוקם גוף כזה. שמו הוא הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) ובראשו עומדת פרופ' מיכל בלר. בשנת 2010 הוגשה הצעת חוק ראמ"ה, שהיתה אמורה להסדיר בחוק את פעילות הרשות ואת איסוף המידע.

במסגרת המחקרים הבינלאומיים – כמו ה"פיזה", שבוחן את הידע של תלמידים בני חמש-עשרה בקריאה, במתמטיקה ובמדעים – מתבקשים התלמידים לענות על עוד שאלון מלבד זה שבוחן את הידע שלהם. בשאלון הזה הם מתבקשים לענות על שאלות כמו "האם נשארת כיתה אי פעם?"; "מי גר איתך בבית? אמא? אמא חורגת? אמא אומנת?"; "מה עושים אמא/אבא כיום? האם הם עובדים במשרה מלאה בשכר? במשרה חלקית בשכר? או שהם מחפשים עבודה?"; וגם "אילו מן הדברים הבאים יש לך בבית? ספרות קלאסית (למשל עגנון)? רכב שטח (4X4)? מכונת אספרסו? מערכת קולנוע ביתית?"

"בשאלון זה אין תשובות נכונות או שגויות", מרגיעים אנשי ראמ"ה את התלמידים. "תשובותיך ישולבו עם תשובותיהם של תלמידים נוספים לצורך חישוב ממוצעים וסיכומים שבהם לא ניתן לזהות אדם מסוים", נכתב בהבלטה בשאלון, "כל תשובותיך יישארו חסויות".

ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך הוקמה בשנת 2005 אך הצעת החוק שביקשה להסדיר את פעילותה הוגשה רק בשנת 2010, כשלחוק מטרה אחת ברורה: לתת הכשר. להעניק תוקף חוקי למה שכבר נעשה. אלא שהחוק לא עבר. ולא משיקולים חינוכיים, אתיים או ערכיים. המצויים בעניינים מספרים, כי החוק נגנז בגלל סירובם של החרדים למדידה והערכה במוסדות החינוך שלהם. אך כיאה לרשות שחרתה על דגלה, מיומה הראשון, את המוטו "מדידה בשירות למידה", מאגר המידע על התלמידים כבר קיים, ופועל שלא מתוקף החוק.

חלק מן התלמידים גילו חשדנות כלפי השאלונים והקימו אתר המוחה על הפרת פרטיותם בפייסבוק: "תלמידים – לא רובוטים". חששותיהם עולים בקנה אחד עם דבריו של מורה מתל אביב, שסיפר כי לבית הספר שלו באו סוקרות מטעם ראמ"ה וחילקו שאלונים פולשניים לילדים. כשהמורים התקוממו והורו לילדים שלא לשתף פעולה, החלה מסכת לחצים: "תצטרכו לבצע את המבחן שוב; הכיתה תיפסל;ייפגע דירוג בית הספר.בסופו של דבר גם שלפו מדבקות שהוכנו מראש ועליהן פרטי התלמידים (ת"ז ושם) והצמידו אותן לשאלונים" (עדות של מורה, האגודה לזכויות האזרח). מורה אחרת התקוממה בגלל השאלה "האם המורה עוזרת לילדים להשתלב מבחינה חברתית" שמופיעה באחד השאלונים. "אלה דברים סמויים", היא קבלה באוזנַי. "הרי אוכל לעזור לילד להשתלב רק אם לא ישימו לב לכך. הפעולה הטובה של המורה מוכרחה להיות מאחורי הקלעים, אחרת הילד לא ישתלב. אך אם תלמיד כותב שהמורה לא עזרה, מה ניתן להבין מכך?! ניתן להבין מכך שהשאלונים מעוותים את התמונה".

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך אינה מספרת לתלמיד כי המידע שהוא מספק יישמר במאגר מידע. וודאי שאין היא מספרת לתלמיד כי בעתיד יתווספו למאגר הזה נתונים שיאספו בסקרים, ראיונות אישיים ואבחונים פסיכולוגיים ואשר עניינם הוא הישגיו הלימודיים, המצב הכלכלי של משפחתו, הרגלי הפנאי שלו ושל בני ביתו, צריכת אלכוהול וסמים, חשיפה לאלימות ואפילו מידע רפואי ופסיכולוגי אשר לדעת מומחים משפיע על הישגיו בלימודים. זאת ועוד, למרות שלדברי ראמ"ה היא מקפידה על פרטיותם של התלמידים, ושומרת את הנתונים תוך הפרדה מלאה בין הפרטים המזהים לשאר המידע, היא מאפשרת לחוקרים מטעמה להצליב בין המידע האישי לנתונים לצורכי מחקר (חוזר מנכ"ל תשע"ב. 4.1-2, מחקרים בינלאומיים בשנת תשע"ב).

מידע על התלמיד, משפחתו ועובדי מערכת החינוך

עד עתה היה לכל תלמיד "תיק אישי", שהיה מצוי בבית הספר שלו, ואשר לא כלל מידע רפואי ונתונים על הורי התלמיד ומשפחתו. התיק לא עבר עם התלמיד מבית ספר היסודי לחטיבת הביניים ומחטיבת הביניים לתיכון, כך שלכל תלמיד ניתנה ההזדמנות לפתוח דף חדש בכל פעם שעבר לבית ספר חדש.

אפשר לנחש עד כמה אטרקטיבי יוכל להיות מאגר מידע שעוקב באופן מלא אחר התלמיד מבית הספר היסודי ועד לסוף התיכון, למשל עבור גופים העוסקים במיון מועמדים לשירות הביטחון, ללימודים גבוהים, למקומות עבודה וכן הלאה. יתר על כן, מטיוטת הצעת החוק של ראמ"ה לא ברור אם אדם יוכל לעיין במאגר המידע ברישומים על אודותיו. לעומת זאת, משרד החינוך יוכל לקבל מידע מזוהה. ולא זאת בלבד, אלא שאין כל התייחסות לשאלה כמה זמן יישמר המידע במאגר, ואין מענה לשאלה אם יימחק כעבור זמן או ייעשה בלתי ניתן לזיהוי. מסיבה שאינה ברורה, העונשים בגין פגיעה בפרטיות והפרת חובת הסודיות לגבי מידע המצוי במאגר קלים בהרבה מאלה הקבועים בחוק הגנת הפרטיות.

דורון אופק, מומחה מחשבים ואבטחת מידע, פנה בעניין זה לשר מיכאל איתן וציין כי "משרד החינוך אינו ערוך (לפחות כרגע) להחזקה של מידע כה רגיש בהיקפים כה גדולים.יש להבין כי עיסוק בהגנה על מידע ואבטחתו אינו דבר שיש להקל בו ראש… במצב הנוכחי, במידה ומישהו רוצה להשיג מידע מתוך התיק האישי,עליו לפרוץ פיזית אל בית הספר, וזאת בהנחה שבית הספר מחזיק מידע [משמעותי] כלשהו… במצב בו מוקם מאגר מרכזי, פריצה למאגר תגרום לדליפת מידע אישי ורגיש על מיליון וחצי תלמידים".

ביולי 2010 פנתה ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי הדין לשר המשפטים יעקב נאמן בניסיון להביא לכך שהצעת החוק לא תאושר. לדברי חבריה, "טיוטת החוק שבנידון מכילה הסדרים מפורטים בנוגע לאיסוף מידע אישי על תלמידים, על משפחותיהם ועל עובדי החינוך. כל זאת תוך יצירת מאגר מידע המכיל כמות עצומה של מידע אישי מזוהה על תלמידי ישראל".

על פי הצעת החוק, להורי התלמיד יינתן מידע על איסוף הנתונים באמצעות פרסום בחוזר מנכ"ל המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד. בישיבה שהתקיימה בסמוך להגשת הצעת החוק במועצה הציבורית להגנת הפרטיות, נשאלה מנהלת ראמ"ה פרופ' מיכל בלר "מדוע הוחלט שלא ליידע את ההורים בצורה יעילה וברורה על המידע הרגיש שייאסף מהילדים, ולהסביר להם שהם רשאים לבקש מהילדים שלא לענות לשאלות. התשובה שניתנה, היתה שהודעה מעין זו תפגע בהצלחת התוכנית. כלומר, במשרד החינוך סבורים שאם תינתן להורים הזדמנות אמיתית להבין במה מדובר, הם עלולים להתנגד, ולכן מבקשים לצאת ידי חובה" ("מה שמשרד החינוך לא רוצה שתדעו", Ynet, 11.7.2010).

מאז נראה כי ההנחיה השתנתה. משרד החינוך דורש בחוזר מנכ"ל כי "טרם ביצוע המחקר בבתי הספר תודיע ראמ"ה להורי התלמידים הנדגמים, באמצעות בית הספר, על אודות השתתפות בנם/בתם במחקר בינלאומי, ותביא לידיעתם כי ילדיהם יתבקשו להשיב על שאלון אישי במסגרת המחקר. ההודעה תכלול דוגמאות לסוגי השאלות שייכללו בשאלון. באחריות מנהל בית הספר להעביר את ההודעה לכל הורי התלמידים שנדגמו. להורים תינתן האפשרות להודיע בכתב כי אינם מסכימים שילדם ישיב על השאלון. אם יביעו ההורים אי-הסכמה להשתתפות ילדם בשאלון, ישתתף התלמיד רק במבחן ההישגים של המחקר" (חוזר מנכ"ל תשע"ב-4.1-2 ראמ"ה – מחקרים בינלאומיים בשנת תשע"ב).

אך האם הדרישה הזאת אכן מתקיימת? באמצע חודש מרס התקיים מבחן המיצ"ב הראשון לשנת 2012. מעדות של הורים שדיברנו איתם עולה שבתי הספר נערכו לקראת המבחן, יידעו את התלמידים על קיומו ואף הנחו אותם לגבי מילוי השאלון. ההורים, לעומת זאת, לא נדרשו לאשר את השתתפות ילדיהם בשאלון האישי.

מורה אחת, אשר בכיתתה נערך מבחן המיצ"ב והועבר השאלון, קבלה על האופי הפולשני של השאלון והעבירה ביקורת נוקבת על המידע המתקבל ממנו ועל מידת אמינותו. מדבריה ניכר כי צוות המורים והתלמידים לכוד בדרישות המדידה של המערכת.

ועד ההורים של בתי הספר בתל אביב, שאליהם פנינו בבקשת תגובה, כתב לנו בתשובתו כי עד כה לא נדרש לתופעה. לשמע הדברים הביע חוסר שביעות רצון מכך ש"בשורה התחתונה אין כל חוק, תקנה ונהלי מנחים ו/או גוף שיבקר".

דורון אופק, מומחה מחשבים ואבטחת מידע: "משרד החינוך אינו ערוך (לפחות כרגע) להחזקה של מידע כה רגיש בהיקפים כה גדולים.יש להבין כי עיסוק בהגנה על מידע ואבטחתו אינו דבר שיש להקל בו ראש… במצב הנוכחי, במידה ומישהו רוצה להשיג מידע מתוך התיק האישי,עליו לפרוץ פיזית אל בית הספר, וזאת בהנחה שבית הספר מחזיק מידע [משמעותי] כלשהו… במצב בו מוקם מאגר מרכזי, פריצה למאגר תגרום לדליפת מידע אישי ורגיש על מיליון וחצי תלמידים"

מהיכן זה מתחיל

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) הוקמה בעקבות "התוכנית הלאומית לחינוך", שפורסמה בינואר 2005 וידועה בשם דו"ח ועדת דוברת. ההמלצה ליצור מנגנון אמין למדידת ההישגים של מוסדות ההוראה לצורך שיפור מערכת החינוך תאמה את רוח הדו"ח, שקבע כראש וראשון ליעדיו כי מערכת החינוך "תאפשר יתרון כלכלי ארוך-טווח למדינת ישראל". העובדה ששרת החינוך לימור לבנת העמידה בראש הוועדה את שלמה דוברת, איש עסקים שעשה את הונו ביוזמות היי-טק, מצביעה אף היא על כך שהוועדה היתה אמורה לראות במודל העסקי שיטה ראויה לחיקוי.

בעקבות ההשוואה בין ההישגים הדלים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים לבין ההצלחה של תעשיית ההיי-טק נאלצה מערכת החינוך לדבר על לימוד במושגים של "הישגים מדידים", "תפוקות", "סטנדרטים", "ייעול המערכת", "ניהול מכוון יעדים", "אחריותיות" ו"ביהביוריזם כלכלי" (מתוך הדו"ח). מאחר שמערכת החינוך אמורה על פי הדו"ח לבחון "בחינה מתמדת של המורים אל מול סטנדרטים מחייבים", ומאחר שהדו"ח המליץ על "מבחן הישגים כלל-ארצי בכיתה ב'", החלה מערכת החינוך בהפקה כפייתית של נתונים. ההמלצה לבטל את גף הערכה והמדידה, שהיה חלק ממשרד החינוך ועסק במתן משוב על תוכניות הלימוד, ולהקים רשות ארצית למדידה, התקבלה על אף התנגדות חברים בוועדה שמתוך ניסיונם המקצועי בבתי הספר טענו כי לא המדידות והבחינות הן שיעלו את הרמה האקדמית של התלמידים. מקצת החברים אף התפטרו כמחאה על הניסיון לכפות עליהם הקמת רשות שלא על דעתם, ואילו מי שצידדה ברעיון, פרופ' מיכל בלר, מונתה בהמשך לראש הרשות.

כיום ראמ"ה היא הגוף המוביל והמנחה המקצועי של מערכת החינוך בתחומי המדידה והערכה. היא הוקמה כרשות עצמאית פנים-ממשלתית, במעמד של יחידת סמך מתוגברת במשרד החינוך. הקמתה, פעילותה ואיסוף המידע באמצעותה היו אמורים להיות מעוגנים בחוק. הצעת החוק הוגשה בשנת 2010, אלא שראמ"ה הוקמה מתוקף החלטת ממשלה כבר במאי 2005. המועצה קיימת, התפקידים הוגדרו והאנשים מונו.

לחוק מטרה אחת ברורה: לתת הכשר. להעניק תוקף חוקי למה שכבר נעשה. אלא שהחוק לא עבר. ולא משיקולים חינוכיים, אתיים או ערכיים. המצויים בעניינים מספרים, כי החוק נגנז בגלל סירובם של החרדים למדידה והערכה במוסדות החינוך שלהם. אך כיאה לרשות שחרתה על דגלה, מיומה הראשון, את המוטו "מדידה בשירות למידה", מאגר המידע על התלמידים כבר קיים, ופועל שלא מתוקף החוק.

המקרה של ראמ"ה דומה למקרים אחרים, שבהם רשויות מרשויות שונות מבקשות להקים מאגרי מידע, אשר יש בהם לדעתן כדי לתרום לציבור ולרווחתו, אך ניכר כי פעולתן בנושא זה נעשית מתוך מאמץ למנוע מהציבור להגיב ובלי שתינתן לו הזדמנות אמיתית להחליט אם ברצונו שהמידע עליו ייאגר בכל מיני מאגרים.

המקרה של ראמ"ה גם מיטיב לתאר כיצד מהלך שמטרתו חיובית (במקרה שלפנינו: שיפור מערכת החינוך) מביא להפקרת בקבוצת אזרחים (במקרה שלפנינו: קטינים) שלא בידיעתם ושלא על פי חוק. ניכר כי תמיד דרוש לשם כך גורם מקצועי או פוליטי הפועל בנחישות ובהתמדה ליישום תפישת עולמו, ומאמין כמו פרופ' בלר כי "לטיעונים שהועלו בקשר להגנת הפרטיות של הילדים הנבדקים אין אחיזה במציאות".

בנאום כניסתו לתפקיד קבל שר החינוך גדעון סער על הידרדרות תלמידי ישראל במדדי ההישגים השוואתיים בלימודים. הוא ראה בכך כרסום באתוס היהודי, שהתבסס תמיד על חשיבות ההשכלה, חדוות הלימוד הערכת האינטלקט והחתירה למצוינות. על כן אמר, "נדע לטפל בכך באומץ ובנחישות". יש מי שיתווכח אם הבחינות הבינלאומיות והלימוד לקראתן אכן מקדמים את הסקרנות ואת אהבת הלימוד. בינתיים מתברר כי צנעת הפרט איננה חלק מן האתוס הזה.

 

תגובת ראמ"ה: המידע נאסף ונשמר באופן מאובטח היטב

ראמ"ה הוקמה בהחלטת ממשלה כיחידת סמך מתוגברת במשרד החינוך, והיא המוסד המקצועי המנחה והמוביל של מערכת החינוך בתחומי המדידה וההערכה של הישגים חינוכיים ולימודיים. בעניין זה יצוין, כי מחקרי ראמ"ה נועדו לסייע למערכת החינוך במימוש שלושה יעדים מרכזיים – קידום הישגים לימודיים, צמצום פערים חברתיים וצמצום האלימות. בחינת הידיעות ובדיקת האקלים הבית-ספרי נועדו לספק למנהל בית הספר וצוות המורים מחד גיסא, ולציבור מאידך גיסא, מידע אמין אודות ההישגים הלימודיים של תלמידי ישראל ותמונת האקלים בבתי הספר; מידע זה מאפשר הצפת קשיים מערכתיים בנושאים הדורשים טיפול מותאם מצד מקבלי ההחלטות במשרד החינוך.

מאגר המידע של ראמ"ה מנוהל לפי העקרונות וההוראות, אשר קיבלו ביטוי גם בהצעת החוק המוזכרת בפנייתך: מאגר המידע מנוהל על פי דין, המידע שמצוי במאגר נדרש רק לצורך ביצוע תפקידיה של ראמ"ה. כל המידע נשמר בראמ"ה תחת כללי מידור והקפדה מרבית על אבטחת המידע וחסיון הנסקרים. המידע המזוהה הקיים במאגר הנו חסוי וככל שהמבוקש הנו קבלת מידע מהמאגר, אזי העברת המידע נשקלת בקפדנות בהתאם להנחיות הוראות חוק הגנת הפרטיות. אופן ניהול המחקרים, ובכלל זה איסוף המידע, מנוהל לפי העקרונות וההוראות שקיבלו ביטוי כאמור לעיל, גם בהצעת החוק. בכך פועלת ראמ"ה לשמור על האיזון הנדרש בין הגנת הפרטיות לבין הצורך באיסוף נתונים, לשם קביעת מדיניות מבוססת נתונים מצד מערכת החינוך.

במסגרת המבחנים והמחקרים הבינלאומיים, שבהם משתתפת ישראל יחד עם מדינות רבות בעולם, ראמ"ה בוחנת את התלמידים ואוספת מהם מידע באמצעות שאלון. הן המבחנים והן השאלונים פותחו בידי הארגונים הבינלאומיים העורכים את המחקרים ברחבי העולם ( OECD ו-IEA). המידע שנאסף כולל בין היתר מידע בדבר ידיעותיו של התלמיד, פעילות חינוכית שבה משתתף התלמיד, פעילותו ושהותו של התלמיד במוסד החינוך, פעילות של התלמיד שתכליתה המרכזית שיפור הישגיו של התלמיד, וכן נתוני רקע שהארגונים הבינלאומיים העורכים את המחקר סבורים שהם חיוניים למתן פשר לתוצאות המחקר ברמה של המדינה. פירוט המידע שנאסף על ידי ראמ"ה במסגרת המחקרים הבינלאומיים השונים מקבל ביטוי בין היתר במכתב פנייה להורים: כחלק מעריכת המחקר, מודיעה ראמ"ה להורי התלמידים על כוונתה לאסוף מידע כאמור באמצעות מנהל בית הספר שבו נערך המחקר. במסגרת זו על מנהל בית הספר להוציא מכתב להורים, אשר נוסחו גם מפורסם באתר ראמ"ה. בנוסף, קיימות הנחיות במסגרת חוזר המנהל הכללי, באשר למחקר, לחובת ההשתתפות של התלמידים במבחן הידע במסגרת המחקר, להבדיל מהשאלון. הורה שמבקש שילדו לא ימלא את השאלון – בקשתו מכובדת.

אשר לשאלתך בדבר איסוף מידע מזוהה או אנונימי – בכל מחקר ראמ"ה שוקלת היטב ומראש את צורכי המחקר, וככל שהדבר ניתן אוספים את המידע באופן אנונימי (סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית הנם אנונימיים החל מתשע"א). בכל מקרה שבו נאסף מידע מזוהה, המידע נאסף ונשמר באופן מאובטח היטב. בפרט, במחקרים הבינלאומיים המידע על פעילותו החינוכית של התלמיד ונתוני הרקע שלו נאסף ונשמר באורח מאובטח תוך הפרדה בין הפרטים המזהים לבין שאר המידע.

 

המאמר פורסם בגיליון מספר 64 של "ארץ אחרת": מדינת מעקב – המאגר הביומטרי ומאגרים אחרים. להזמנת הגיליון לחצו כאן

גלית בינט היתה מנהלת עמותת "ארץ אחרת", והיא עתה אחראית על סל התרבות בעיריית חולון

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה