דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
בארי-חדש-300x225חתוך
יוני 2014 | מהדורה 70

הקיר והפיר

משימת בניית "קיר הברזל" בינינו לבי הערבים, שאותה ניסח זאב ז'בוטינסקי לפני תשעים שנה, טרם תמה. לצידו של קיר הברזל הזה עדיין ממתינה לחברה בישראל משימה נוספת 

כל עוד העולם שאמר ליהודים להפסיק להיות יהודים היה נוצרי או מוסלמי, היה ביכולתו לנצר אותנו או לאסלם אותנו ולהפסיק, כך, את יהדותנו. כל יהודי היה, בעצם, נוצרי-בפוטנציה או מוסלמי-בפוטנציה, וגם כאשר גורש (מספרד, למשל) נשא את הפוטנציאל הזה עמו באשר פנה. אבל, כאשר העולם שאמר ליהודים להפסיק להיות יהודים הפך לעולם לאומי-חילוני, ההתנצרות או ההתאסלמות כבר לא פתרו דבר. הדרך היהידה להפסיק את יהדותנו היתה להרוג אותנו (מה שבאמת קרה) או לתת לנו – אחרי שהצמחנו בתוכנו זהות לאומית-חילונית משלנו – להקים מדינה לאומית. ואז חזרנו הביתה.

"הדרך היחידה להסכם בעתיד [עם הערבים]", סיכם ז'בוטינסקי (ברוסית) בנובמבר 1923, לפני יותר מתשעים שנה, את מאמרו המפורסם "על קיר הברזל", "מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הניסיונות להגיע להסכם בהווה." בראשית, אומר ז'בוטינסקי, נקים בינינו ובינם "קיר ברזל [בו] לא נראה עוד אף סדק אחד", ובאחרית, בזכות עוצמתו הבלתי-חדירה של הקיר, "יבואו אלינו המתונים" ו"יתחילו לשאת ולתת עמנו ביושר ובשאלות מעשיות – – -". קיר הברזל הז'בוטינסקאי היה לדגל בידי המחנה הבית"רי, אך השפעתו חלחלה גם אל רבים רבים במחנות האחרים, הפותרים בעזרת הרטוריקה הרציונלית של ז'בו את חידת הסכמי השלום שחתמנו עם ירדן ועם מצרים, אשר לא היו נחתמים ומוגשמים – על פי הסבר זה – לולא אותו קיר ברזל בין-מדינתי.
אכן, בבואנו לארץ ישראל – חזרנו הביתה. זה צידוקנו. זו זכותנו. ובשובנו הביתה – באיחור מזוויע של הרבה מאות בשנים – מצאנו ברבים מחדרי הבית משתכנים ותיקים. רובם לא אהבו את שובנו. נלחמנו בהם. נהרגנו והרגנו. גורשנו וגרשנו ולכדנו וסילקנו מן הבית רבים מן המשתכנים-השונאים. לולא ניצחנו – נשמדנו. קיר הברזל, חומת המגן, הצוק האיתן, כולם פרקים עוקבים במלחמת שחרור ארוכה שסופה עוד רחוק.
מה שמתחולל עכשיו בגבולנו הדרומי מציב אתגר למידת עמידותו של קיר הברזל מול כוחות העוקפים אותו מלמעלה (טילים) ומלמטה (מנהרות). והנה, העמידות נשמרת. הגבהנו הגנתנו ב"כיפת ברזל", העמקנו הגנתנו באיתור מנהרות וכתישתן. וכך הולכת ונמשכת הקמתו של קיר הברזל דור אחרי דור אחרי דור, וכל דור חדש מבין כי הקיר שקיבל מקודמו כבר סדוק במקצת מחמת מאמצי הקעקוע של פיר הברזל מצד הדור המקביל הנמצא מעברו האחר של קיר הברזל, ועל כן הוא משקיע מאמצי-עתק בחיזוק הקיר ומוריש לבאים אחריו קיר חזק יותר וגבוה יותר, שגם בו – כתוצאה ממאמצי האויב שממול – כבר נבעה פיר, שיש מיד לסותמו ולמוטטו.
עד מתי ייבנה הקיר? עד מתי ייענה בפיר?
ז'בוטינסקי לא שיער אילו מחירים עתידים אנו לשלם על קיומנו מעבר לקיר הברזל. לו היה חי עמנו היום, חלק מאוהדי קבוצת הכדורגל הירושלמית הקרויה על שם תנועתו יכול היה ללמדו, שכדי ש"שני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות" (כחזונו הנפלא בסוף מאמרו) לא מספיק לבנות קיר ברזל. צריך לבנות קיר סובלנות, פשרה והידברות ולנסות לעודד בצד השני – בכוח מה שבכוחנו – בנייתו של פיר סובלנות. דווקא עכשיו. דווקא היום. אף על פי כן.

בארי צימרמן הוא משורר, פרשן של המקרא, ומרצה במכללת "עלמא"

תגובות פייסבוק

תגובות

7 תגובות

  1. אתה מבלבל כמו כולם.
    אתם מבלבלים בין מצוות בניית קיר הברזל ומצוות ניתוצו.
    וניתוצו הוא על הפרק ולא בנייתו.
    את קיר הברזל בנה ז'בו ב1930 כשהקים את ההגנה בירושלים.
    את קיר הברזל בנינו על ידי הקמת האצל הלח"י ההגנה וצה"ל.
    את קיר הברזל בנינו על פי מקורות זרים במפעל הטקסטיל בדימונה.
    אולי תקשה עלי ממצוות עשה של "ברזל, איספו ברזל, הכל יותר בברזל".
    אבל גם את המצווה הזו כבר קיימנו עד הקבר.
    אנחנו חמושים כמו אימפריה ולא כמו מדינת היהודים.
    אנחנו כבר סוחרי הנשק והמחלמות מהגדולים בעולם.
    צה"ל מאיים על אימפריות, ותקציב המדינה מרקיע שחקים כשהאוייבים שלנו מתפוררים כפשוטו.
    אכן הגיע הזמן לנתץ את קיר הברזל במצוות ראש בית"ר, לא בית"ר של לה מפיליה וכהנא חי.
    ובאשר להמליכו מלך כבר המלכנו את ביבי האטד.
    עכשיו לא נותר לנו אלא לשחוק.
    איך אפשר לא לצחוק, כשרואים את ישראל מונהגת, על ידי קיסרית משוגעת ובעלה השקרן השוטה ?
    צחוק כואב ומכאיב.

    שפתי כהן-יגאל כהן |
  2. ז'בוטינסקי היה סופר כשרוני אך את מדינת ישראל הקימו אנשים אחרים, אנשים שבעינהם ז'בוטינסקי ותנועתו היו ונשארו עד היום תועבה. זכורני שכילד היינו שרים :"מת מת ונקבר, ז'בוטינסקי ראש ביתר"

    אבנר מרט |
  3. ממש חידוש גדול ומופלא ואיזו תובנה מדהימה: "…צריך לבנות קיר סובלנות, פשרה והידברות ולנסות לעודד בצד השני – בכוח מה שבכוחנו – בנייתו של פיר סובלנות…".
    מה אתה אומר? באמת? פששש. ואנחנו לא ידענו את זה. אאוריקה! גילית את האור לכולם.
    רק עוד דבר אחד קטנטן, האדמו"ר הנכבד – איך בדיוק (ואפילו פחות או יותר) עושים את זה???
    שבת שלום.

    משה אוריין |
  4. לא כולם מכירים את "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי, וחבל. קיר הברזל אקטואלי עכשיו יותר מתמיד. אלו השכלנו להקים קיר ברזל בינינו ובין עזה, מצבנו היה טוב יותר. רצועת עזה שכאילו יצאנו ממנה עדיין נמצאת בשליטתנו, אנחנו מספקים להם מזון דלק וחומרי בנייה, אנחנו חוסמים את היציאה שלהם לים ומחזיקים אותם בגיטו. יציאה מוחלטת מעזה הייתה מאפשרת להם לפתוח את הגבול עם מצרים ולהוציא את האגרסיביות שלהם נגד מצרים.
    אבל קיר הברזל לא נכתב על עזה אלא על הערבים כולם. העולם הערבי/מוסלמי רוצה לחסל אותנו, רוצה לסלק אותנו מהמזרח התיכון, אנחנו איום דמוקרטי משמעותי עבורם, והם מתנגדים לדמוקרטיה, אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם הערבי והם אינם רוצים בזה.
    לאט לאט הם מבינים שבכוח הם לא יצליחו. לאט לאט הם יבינו שהסכמי שלום גורפים איתנו יחסלו אותנו מהר יותר. תרבות ערבית/מוסלמית של מליארד אנשים תהפוך את כולנו למוסלמים בתנאי שלום וגבולות פתוחים. לכן הפתרון היחיד הוא "קיר ברזל" שישמור עלינו מתוקפנותם האלימה ומתרבותם הסוחפת.

    דני מור |
    • אתה כותב "לאט לאט הם מבינים שבכוח הם לא יצליחו". אין לי מושג מהיכן ומאיזו מציאות אתה שואב את התובנה. אני מתרשם שהמציאות הפוכה לחלוטין ובקצב הולך וגובר תובנת היכולת מחלחלת.
      פעם ראינו שלאחר מספר זעום של ימי לחימה הנעליים, סמל הגבורה הערבית, נזרקות אל שולי הדרך ובעליהם בורחים. היום אנחנו מתבוננים בהשתאות כיצד ממשיכים ומתנהלים קרבות עקובים מדם המעמידים בצל כבד את מספר הקורבנות להם אנו נדרשים במלחמה הזו ואף בכל אחת מהמלחמות הקודמות בהשוואה לאירועים בסוריה, אפגניסטן, עירק שבאף לא אחת מהן הצד הפונדמנטליסטי זורק את נעליו ומניף דגל לבן, ולא ניתן שלא להשתעשע במחשבה מה יקרה ביום בו כמה ארגונים קיצוניים יחליטו לשלב ידיים, בדומה לאותו שילוב כוחות שנערך ב-67 או 73 אך בהבדל אחד שהפעם המאוחדים יהיו ארגונים בעלי אוריינטציה דתית קיצונית ש"מדינות האם", אותן מדינות משטחם הם פועלים יעניינו את מנהיגיהם ולוחמיהם כקצה הזרת ויפעלו מכוון עזה, לבנון, סוריה ואולי לצדם גם התקוממויות בשטחים ובתוך ישראל.
      האם לצה"ל, למדינה ולחברה בישראל אכן יש את היכולת הנדרשת לעמוד אל מול שילוב שכזה?
      האם זו תהיה מלחמת גוג ומגוג המפורסמת?
      האם היום בו האפשרות תהפוך לריאלית הוא כל כך רחוק?

      צביקה |
  5. אני רוצה להניח ש"קיר הברזל" היה מונח מופשט. אולי איזה חזון עתידי אוטופי בננו לבין העולם המוסלמי. אבל במדינת ישראל ההבנה היא פשטנית לחלוטין, קיר ברזל משמעותו : קיר, חומה, גדר' הפרדה.
    קיר ממש. קיר ההולך ומתחזק מרגע לרגע. אין ספק חזק מאוד, אבל כמו כל דבר חזק הוא מאבד את הגמישות. וככל שהוא חזק יותר הוא גם שביר יותר.
    מסננת של גומי אולי הייתה דימוי קצת יותר יעיל, אבל הייי, הרבה פחות "ז'בוטנסקאי" כוחני
    ובהחלט לא מרשים.

    ברק טפר |
  6. הסבלנות והסובלנות יכולים להתקיים רק כאשר העומדים משני צדי המתרס חולקים את אותה תרבות. כאשר משני הצדדים עומדות תרבויות הפוכות, דו השיח ביניהן יכול להיות רק של הפרדה מוחלטת בכוח הנשק, או קבלה מלאה של תרבות המנצחים. יפן וגרמניה עברו תהליך של שירוש עמוק של תרבות הרצח והעליונות שאיתן יצאו למלחמת השמד על הנחותים. מי שמאמין כי בכוח דיבור כלשהו אפשר להניא את ערביי עזה מלפלוש למדינת ישראל טועה. הם רואים את אחיהם שכבר ממשו את תביעת הפלישה זוכים לכל הטוב ללא איום של ממש, ודורשים את זכות הפלישה גם לעצמם. רק הרחקה הערבים, כל הערבים למעט יוצאים בודדים מן הכלל אל ארצות מוצאם מעבר לירדן יכולה להקים קיר ברזל של ממש. לא רוצים? לא יפה? לא מקובל פוליטית? תסבלו.

    יובל |

הגיבו לכתבה