דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

התמיינות: דרך הייסורים שצריכים לעבור בדרך אל הפעילות שכל כולה התנדבות ונתינה

המתמיינים

עפר שמואלי, מחנך כיתה י"ב 3 בבית הספר התיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון, ותלמידי הכיתה שלו המצויים ברובם בעיצומו של תהליך המיון המייגע לשנת השירות, כועסים על תרבות ההתמיינות

נער או נערה יקרים!

אם הגעתם למסקנה שאתם רוצים להתנדב, סחתיין, נראה שאתם שייכים לחבר'ה הטובים, אלה שמעורבות חברתית מדברת אליהם ו"לתרום" אינה מילה גסה בשבילם. ובכל זאת, כדאי לכם לבחור יותר ממקום אחד, אולי עשרה, כי לא בטוח שתתקבלו. אחרי הכל, אתם אחד או אחת מאלפים מוכשרים ומקסימים…
אתם יכולים להתנדב לכפר נוער כמו כנות ובן שמן, הכפר הירוק ועיינות, עין כרמית וקריית יערים. מדובר במקומות שיתנו לכם כנפיים. למה הכוונה? אנשי הצוות החינוכי בעיינות צעירים בגילם וברוחם. יוזמות מתקבלות כאן בברכה, ולכן זה מקום מצוין ליזום ולחוות הצלחה בעשייה.
אם אתם תלמידי בית ספר הפועל בשיתוף פעולה עם התנועה לחינוך התיישבותי, או סתם קיבוצניקים ומושבניקים, כי אז תוכלו להירשם דרך התק"ם. במקרה הזה תצטרכו לעשות כמה פעולות פשוטות כמו רישום באתר בתוספת מכתב המלצה מהמחנך, יום היכרות במחיר מאתיים ש"ח במכון אדם מילא, ואז שניים עד שלושה כנסים, וכבר תקבלו תשובה: חיובית או שלילית.
אם אתם בנוער העובד, תעשו שנת שירות בקומונה של התנועה; ואם אתם בצופים, יש מקומות שמיועדים לכם. אבל גם אם אינכם שייכים לאף אחת מתנועות הנוער, אתם עדיין יכולים להגיע לעמותת איילים או השומר החדש, לסוכנות היהודית או לאתגרים, לעמותת עמיחי או אולי לנוער ישראלי גאה בתל אביב.
אם אתם בכלל חובבי טבע, כי אז תלכו לפעול במסגרת של"ח או מל"ש או בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. והכי שווה זה שנת שירות בחוגי הסיירות, כי ידוע שש"שינים של חוגי הסיירות הם חוד החנית של הארגון. מומלץ שתהיו בעלי כישורי הדרכה גבוהים, יחסי אנוש מעולים, יכולת יצירת קשר עם מגוון אנושי רחב, מנהיגות, יכולת תפקוד עצמאי בשטח. חשוב שתהיו בעלי אהבה לטבע, לסביבה, לחינוך ובמיוחד לאנשים.
התעייפתם מטבע והתנדבות? יש גם לא פחות מארבעים מכינות קדם-צבאיות… המכינות ישמחו להכין אתכם לקראת שירות משמעותי בצה"ל, ויעניקו לכם מבחר כישורים שיאפשרו לכם לשאת במשימות ובאתגרים הלאומיים בתחומי הביטחון, החברה והחינוך. וכמובן, גם כאן אתם צריכים להציג מועמדות, להתראיין, להתמיין –

 מתוך:  www.shinshinim.org :  אורי מלמד, אתר שינשינים

רבים וטובים מתלמידי שכבת י"ב מתרוצצים בכל רחבי הארץ, חסרי נשימה ומלאי תקווה, בין כנס לראיון, מפגש או יום עיון. מקבלים מעט תשובות חיוביות והרבה יותר שליליות. טובי הנוער, בלי מירכאות, נדרשים בבוקר בהיר אחד למכור את עצמם בחמש דקות על מנת להתנדב לשנת שירות ובין לבין מנסים את כוחם במיונים לשייטת, לקורס טיס ולשאר יחידות מובחרות

אוצר בלום של נוער איכותי

התבלבלתם? גם אנחנו. כבר יותר מחודש שרבים וטובים מתלמידי שכבת י"ב של בית הספר התיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר מתרוצצים בכל רחבי הארץ, חסרי נשימה ומלאי תקווה, בין כנס לראיון, מפגש או יום עיון. מקבלים מעט תשובות חיוביות והרבה יותר שליליות. טובי הנוער, בלי מירכאות, נדרשים בבוקר בהיר אחד למכור את עצמם בחמש דקות ולשכנע את אנשי הצוות שמולם שהם ורק הם מתאימים מכולם להיות הנבחרים. אחרים בוחנים את נושא המכינות, ובין לבין מנסים את כוחם במיונים לשייטת, לקורס טיס ולשאר יחידות מובחרות.

קל מאוד לזהות אותם בבית הספר או בפנימייה על פי קריאות האושר או המבט העצוב והעיניים הלחות מדמעה. בפעם הראשונה בחייהם לא מעריכים אותם על סמך היכרות ארוכה בלימודים, בחיי החברה או בוועדות השונות. הפעם הם נדרשים לעשות לעצמם יחסי ציבור ולהרשים. עליהם להגיע לכנס של מאתיים בני נוער ולהיות בין עשרים המאושרים שמתקבלים.
מה שהחל כטפטוף, התפתח בשנים האחרונות לשיטפון של ממש. הנוער הישראלי מחפש חוויה משמעותית ומטלטלת, גם אם אין בה כל תמורה כלכלית. הוא יעשה זאת בצבא ובטיול למזרח שלאחר מכן, והוא ישמח להתנסות גם בשנת שירות אם רק תקבל אותו לשם. את העובדה הזאת גילו חיש מהר כל מיני גופים ומוסדות ציבור שסובלים זה שנים ממחסור חמור במזומנים ובכוח אדם מקצועי. עד שיימצא התקציב לבעלי מקצוע בתחום בריאות הנפש, העזרה הסוציאלית, המורים, החונכים האישיים, מדריכי השדה ועוד, נפל לידיהם אותו אוצר בלום ואיכותי של בני נוער מדהימים, מלאי מוטיבציה ורוח נעורים. ללא הכשרה ארוכה, ובתנאים מינימליים של מגורים ("הקומונה"), משתלבים מדי שנה מאות רבות של נערים ונערות שמשתוקקים להיות חלק מאותה חוויה המוּכרת בשם שנת שירות.

לכאורה מדובר במצב שבו כולם מרוויחים. הנער או הנערה דוחים בשנה את חוויית ההתבגרות המטלטלת של הגיוס לצבא ההגנה לישראל וטועמים לראשונה בחייהם את תחושת היציאה מן הקן החמים של הבית. ואילו המוסדות, המאושרים שזכו בבני הנוער המתנדבים, מקבלים כוח אדם צעיר ונלהב, שמוכן לעשות (כמעט) הכל בתנאי מינימום ובמסירות אין קץ. למרות דחיית השירות הצבאי בשנה, גם צה"ל ירוויח חיילים בוגרים יותר, בשלים יותר. והמדינה חוסכת מדי שנה מיליונים של שקלים על משכורות, הכשרת עובדים, דמי ביטוח וגמלאות ועוד הוצאות שהיו נדרשות על מנת להעסיק כוח אדם מקצועי ומיומן.

אם אכן כולם כל כך מרוצים, יש רק לתמוה על דרך הייסורים שכל אותם נערים ונערות צריכים לעבור בדרכם אל הפעילות שכל כולה התנדבות ונתינה. זה מתחיל כבר בהליך הקבלה והמיון, ונמשך עמוק אל תוך שנת השירות עצמה. בעיצומה של שנת י"ב, ועל חשבון שעות וימי לימודים רבים, יידרשו אותם מתעניינים, בעלויות של מאות שקלים מכיסיהם של ההורים, לדלג בין כפר נוער למוסד חינוך, בתקווה לזכות בסופו של תהליך במקום להתנדב בו.

בכל שנה התחרות נעשית קשה ודורסנית יותר. כועסים? גם אנחנו. בשיעור חינוך האחרון הקראתי את מה שקראת זה עתה, קורא יקר, מול הכיתה שאני מחנך, ושם היתה הזדהות מלאה. התלמידים גם ברכו אותי על ניסוח הדברים ופרסומם.

עפר שמואלי הוא מחנך כיתה י"ב בבית הספר לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון, שדה בוקר

תגובות פייסבוק

תגובות

11 תגובות

  1. עפר שמואלי גבר!

    חאליסי |
  2. כל כך נכון ואמיתי בשנה שעברה עברנו את הסיוט הזה שנקרא מיונים לשנת שרות (בתי הייתה אחת מתוך 1200 צעירים שהתמיינו לחברה להגנת הטבע) . במקומות אחרים יש מקום לאחת/ד כי שאר המקומות שמורים לתק"מ. (שגם זה מעצבן) נסיעות לצפון ולדרום בלי סוף כי אחרי המיון הראשוני יש מיון שני וכמובן ההורים צריכים לשלם סכומים לא מבוטלים על מיונים ונסיעות . הלווי וכל מי שמעוניין לתרום היה מוצא מקום לעשות זאת כי זוהי זכות מיוחדת שניתנה לילדנו . עפר שמואלי שיקפתה במדויק את החוויה שחווינו שנה שעברה. הלוואי וזה ישתנה.

    טלי |
  3. עפר היקר. חשוב להעלות את המודעות לעניין וזה על הכיפק ואני שמח על כך.
    הפתרון לכך הוא דרך אגב:
    א. גיוס לנח"ל למסלול מתאים
    ב. מכינה קדם צבאית
    ג. לחץ על הצבא ועל משרד החינוך להעלות את המכסות והתקציבים.
    בכל מקרה רק תשתדל לא לפתוח כתבה במשפט שמועתק ממקום אחר מכיוון שבמקרה אני כתבתי אותו וזה ישר קפץ לי לעין והציק לי (ואף לא חוקי). ואם כבר אתה מתבסס על משהו – כמו בכל החלק הראשון, אז היה הגיוני לתת קרדיט ולשים קישור – בעיקר כדי לעזור בצורה פרקטית לאותם בני נוער שאתה רוצה לעזור להם.
    אורי מלמד
    אתר שינשינים

    אורי מלמד |
    • אורי ערב טוב
      מתנצל מעומק הלב על השימוש בדברים שכתבת. האתר שלכם מצוין וכמוהו אתרים נוספים שמאוד מסייעים לנוער בתוך סבך המידע הקיים. אף על פי כן, שוב ושוב אני מזהה בין התלמידים שלי, מועמדים מצוינים שספק אם יגיעו אל היעד, בגלל היצע מוגבל ביותר לעומת ביקוש עצום. ההצעה האחרונה שלך להעלות את המכסות והתקציבים היא ללא ספק הכיוון הנכון. מקווה שהכתבה תהדהד לאותם אישים שיושבים על הברז המתאים.

      עפר שמואלי |
  4. אתה מציג מבט חשוב וביקורתי עלן תהליך הקבלה לשש או מכינה, אך משאיר אותנו עם הביקורתיות בלבד.
    מהי הצעתך? איך ניתן להשתמש בביקורתויות הזו לשיפור המצב הקיים? בלי זה, נקודת המבט שאתה מציג, חסרה בעיניי.

    אלעזר |
  5. י"בניקים רבים בוחרים לעשות שנת שירות במסגרת הנוער העובד והלומד בגלל מה שהצגת, שהוא עניין מקומם.
    אצלנו בתנועה, אין מיונים, אנחנו מאמינים כי כל מי צריך ויכול לעשות שנת שירות.
    https://www.youtube.com/watch?v=9ZdP6_fXjc0

    חן |
  6. עופר צודק בכל מילה.
    תמימות המתנדבים מול טמטום המערכת.
    והם עוד לא הגיעו לצבא, שם גדרות התייל חוסמות את כניסת ההגיון פנימה.
    תזכרו רק דבר אחד, את אשר אתם עושים בהתנדבות , אם בשנת שירות ואם בצה"ל, אתם עושים עבור עצמכם, כי בכך אתם מאמינים. וכל היתר לא חשוב.
    מאחל בהצלחה לכל הבנות והבנים , אולי מכם יבואו השינויים.

    חנן אברהם |
  7. כשינשינית, אני חייבת לציין שאני לא לגמרי מסכימה עם דבריך. אני אמנם חושבת שיש להגדיל את כמות התקנים למתנדבים, ולמנוע את המצב שבו הרבה מאוד חברה מוכשרים מתפספסים במיונים, אבל אני עדיין חושבת שיש צורך משמעותי במיונים.
    מיינתי מלש"שים כבר מספר פעמים, ובכל המיונים פגשתי מספר לא מבוטל של מתמיינים שפשוט לא התאימו לשנת שירות אצלנו, ואם הם היו מגיעים לש"ש בלי מיונים היה נגרם נזק רב – להם ולחניכים. שינשינים הם לא סתם כוח עבודה שככל שיש יותר ממנו כך יותר טוב – הם נוגעים באנשים, בילדים, וכמו שמדריך טוב יכול לעשות פלאים לילד, כך גם מדריך לא טוב יכול לגרום לנזק עצום ובלתי הפיך – לי באופן אישי יצא להדריך קבוצה שהמדריכים הקודמים שלה לא היו טובים, והעברתי הרבה מאוד זמן בלנסות לכבות את השריפות שלהם – שלא לדבר על העובדה שהם הובילו לפרישה של רוב החניכים בקבוצה.
    לא רק אצל המתמיינים, גם בשכבה שלי – יצא לי לפגוש מספר שינשינים שגילו בעצמם אחרי תחילת השנה שהשירות לא מתאים להם – בין אם בגלל התנאים הפיזיים, החיים בקומונה או כל סיבה אחרת. כמובן שמקרים אלו קורים גם כאשר מתקיימים מיונים, אבל אני מאמינה שאם המיונים יצומצמו מספר המקרים מהסוג הזה יגדל משמעותית. לא מדובר בנזק לגוף ממנו המתנדבים פורשים, אלא לשינשינים עצמם, שעברו חוויה מאוד קשה לפני שפרשו.
    לא כל אחד יכול להדריך טוב, לא כל אחד יכול לעבוד עם ילדים, ולא כל אחד יכול לחיות בקומונה. ובדיוק בגלל זה חשובים המיונים לשנת שירות. גם אני עברתי אותם, גם לי זה היה קשה, אבל זה אמצעי חשוב מאוד לוודא שהשינשינים אכן מתאימים למסגרת.
    אני לא חושבת שאתה בהכרח טועה – התהליך של המיונים באמת ארוך ולא נעים, והרבה מאוד חברה ביישנים יותר שמתקשים להציג את עצמם ביום אחד מתפספסים במיונים. אבל לא הצעת כל פתרון לבעיה מלבד ביטול המיונים – אופציה שלדעתי ממש לא באה בחשבון.

    ירדן |
  8. לירדן היקרה
    בתעודת המחצית וסיום שנה, אנחנו המחנכים, כותבים לצד הציון גם הערכה מילולית. לצד הביטויים המתארים יחס ללימודים והישגים לימודיים, ישנן עוד מספר מילים אשר עולות שם בהבלטה מיוחדת- דאגה לזולת, כבוד אל האחר והשונה, חברות וכבוד אל החברים, התנדבות והשתתפות פעילה בוועדות בית ספריות, אכפתיות וחשיבה קהילתית, רצון ליצור עולם טוב יותר, צודק יותר, שיויוני יותר.
    לאורך כל שנות הלימודים ובעיקר בחינוך העל יסודי, אנחנו קוראים לנוער ל"הגדיל ראש", להתנדב ולהשפיע על סביבתו, להיות בני אדם ערכיים יותר. והם, לפחות חלקם, קשובים לקריאה הזו ובוחרים לשמחתי להתנדב לשנת השירות ולתרום שנה לעבודה בקהילה. בעולמנו הציני והמנוכר כל כך, אין זה כלל וכלל מובן מאליו.
    לטעמי, בוגר תיכון שמביע את רצונו להתנדב לשנה כזו, עבר כבר שלב חשוב בתהליך המיון. את צודקת ואין ספק שלא כולם מתאימים לעבודה עם קהילות מוחלשות או לשנת שירות בכלל. לשם כך חשוב שכן נקיים הליך של מיון (גם זה לא תמיד מבטיח שקיבלנו את האדם הנכון לתפקיד הנכון).
    הכתבה שלי נוגעת לאלו שכן מתאימים ובכל זאת, לא מצליחים לעבור בחורים הזעירים של שיטת המיון הנוכחית. אני מציע אם כן, להוסיף תקנים, לשפר ולקצר מאוד את תהליך המיון, ולאפשר לעוד הרבה יותר בוגרי תיכון להתנדב לשנת שירות. כפי שכתבתי כבר – כולם כאן מרוויחים.

    עפר שמואלי |
  9. הי עופר,
    אכן סדנאות מיון ועינויים לנערים ולנערות וכן, גם להורים שלהם.
    לחלק מהגופים שציינת יש נטיה "להמליך" נסיכים ונסיכות שהם מכירים בסדנת מיון קצרה, על פני כאלה שקורעים את הנשמה לטובת אותו ארגון בהדרכה ובעבודה יסודית של שנים רבות.
    עצוב ומקומם.
    תודה על מאמר נכון שמעלה בעיה כאובה.
    אילנה גרוס

    אילנה גרוס |
  10. "שוק שנות השירות" – אלפי תיכוניסטים שרוצים לחוות ולתרום ונתקלים בשוק תחרותי שבו הם הסחורה. בי'ב אתה לא יודע בדיוק מה אתה רוצה לתרום, למי, כמה ואיך. בתוך הבלבול הזה מ"פציצים" את הנער/ה במיליון הצעות להתנדבויות שונות. ישנם גופים מאוד שונים בכוונת שלהם כלפי כל ה"מתנדבים" הללו. יש את אלו שרוצים כדברי עפר, ככוח עבודה שממנו יפרדו אחרי שנה ולכן ישנם מיונים במקומות כאלו מכיוון שהעניין שלהם הוא במתנדב ה"איכותי" ביותר בסביבה . לא משנה כמה לבבות ישברו בדרך משנה שיהיו להם מתנדבים "טובים". לעומתם יש מספר רב של תנועות נוער, ארגוני נוער, עמותות שונות ועוד שדווקא רואים באותם "מתנדבים" כמטרה בפני עצמה. הש"שנים הם לא כוח עבודה מתחלף שצריך להיות ברמה הגבוהה ביותר. הש"שנים הם אנשים, בני אדם שכל אחד מהם עולם ומלואו. אין מיונים, אין מבחנים, יש רק רצון לקחת את אותם נערים ונערות ומחפשים להתנדב ולתת להם את הקרקע הפוריה ביותר שאפשר לספק להתנדבות ולמידה. למידה? כן, למידה! מי שתופס את הש"שנים שלו כבני אדם ולא ככוח עבודה רוצה לספק ידע! זה הבדל חשוב מאוד ואני ממליץ לכל ש"ש שמתמיין שיבדוק טוב טוב מה באמת רוצים ממנו.

    אלעד |

הגב לאילנה גרוס