דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

האפשרות להתפתח נשענת על ההיזכרות ברגע נטיית הלב לקראת מטרתו / ציור: אילנה בר

הלב מתוכו מדבר

בעברית משוקעת תפישת אדם אחדותית שדומה לתפישה הסינית. זאת, בניגוד לאנגלית שבה אנו מוצאים תפישה דואליסטית ניאו-אפלטונית שמבחינה בין גוף לנפש ובין חומר לרוח. נעמה צפרוני פותחת צוהר אל האפשרות לחזור אל מובנו העברי הקדום של הלב

"חכם-לב" הוא צירוף של התכונה והמקום שבו היא שוכנת. שכן אם נלך בעקבות הפסוקים נראה שבחוכמה שה' מעניק ללבו של החכם כלולים רוח אלוהים, תבונה, דעת ומלאכה. חוכמה היא תמיד החוכמה לעשות

ישראלים שנמשכים לתורות המזרח הרחוק, ובעיקר לבודהיזם, רגילים להשתמש במונחים מהשפה האנגלית. לדוגמה, המילה "מיינד" רווחת בשיח הבודהיסטי העברי, ואף מופיעה בביטויים דוגמת "מיינדפוּלְנֱס", שמטרתו (אני משערת) להצביע על מלאות של התודעה. פעמים אחדות אף שמעתי את התלונה, ש"אי אפשר לתרגם את המילה לעברית", כי "לא מדובר כאן ברוח או בנפש או בשכל או בנשמה". אבל הדבר הזה אצל האדם שאמור להיות "ריק" או "שקט" אינו "מיינד" בטקסטים הסיניים והיפנים אלא "לב". פרופ' אנדרו פלקס מעיר לצד תרגומו לאחד הספרים הקנוניים הסיניים, שהמילה הסינית "לב" זהה למילה הזאת בעברית "בכללויותה וברב-צדדיותה". והוא מוסיף: "התרגום המקובל לאנגלית, mind, עשוי להטעות, שכן בהקשר זה מדובר בתודעה רגשית ושכלית כאחד" ("תורת הגדול", מוסד ביאליק, 1997, עמ' 44). פלקס, דן דאור ואחרים אכן מתרגמים את המילה הסינית xin בפשטות ל"לב", אך השיח הישראלי-בודהיסטי אינו מאמץ את התרגום וחבל. השימוש במילה "מיינד" מעורר תפישה דואליסטית ניאו-אפלטונית שמבחינה בין גוף לנפש, בין חומר לרוח, בשעה שבעברית משוקעת תפישת אדם אחדותית שדומה לתפישה הסינית. כדי להדגים זאת אדון בפער בין תרגום לאנגלית של הוראה מרכזית בשיח הבודהיסטי לבין תרגום אפשרי לעברית.

נביטת הייעוד בלב

זיאמי מורה לשחקן המנוסה, או הצעיר, הנתון במשבר שלא לשכוח את הכוונה הראשונית שלו. נביטת הייעוד בלב היא המשיכה של האדם כלפי משהו. האפשרות להמשיך להתפתח מעבר ללימוד, לאימון המפרך, לשנים של תהילה או תקופות משבר, נשענת על ההיזכרות ברגע נטיית הלב לקראת מטרתו

המשפט You always have to have a beginner’s mind נעשה רווח בהשפעת שונריו סוזוקי, נזיר זן יפני שעמד בראש אחד ממנזרי הזן הראשונים שהוקמו בארצות הברית ופנו לקהל האמריקאי. בשנות השישים סוזוקי מצא בסן פרנציסקו צימאון לרוחניות, ולקח על עצמו את המשימה להעביר את עיקרי המחשבה של הזן לעולם המושגים האנגלי. ספרו Zen Mind, Begginer’s Mind יצא לאור בשנת 1970. בעלי עניין בבודהיזם מסבירים את המשפט פחות או יותר כך: על האדם להתאמן (=לחיות) כאילו המחשבה שלו רעננה כמו מחשבתו של מתחיל. כלומר, על האדם להסיר מעצמו את הידע שרכש במשך השנים, וכן את הדעות, האידיאלים וכדומה. מקורו של המשפט הוא בכתביו של זיאמי, ראש להקת תיאטרון נוֹ שפעל בסוף המאה ה-14 ובמחצית הראשונה של המאה ה-15. מלבד היותו שחקן ומחזאי שחיבר כמה מהמחזות היפים ביותר בתיאטרון היפני, השאיר זיאמי לממשיכיו כתבים תיאורטיים וטכניים על האסתטיקה והביצוע של אמנות הריקוד והשירה של הנו. זיאמי היה בנו של ראש להקת תיאטרון נודד, ובהיותו נער זכה לתשומת לבו של השוגון הצעיר, שפרס עליו את חסותו. באותה העת סבלה יפן מחוסר יציבות פוליטית, וכתוצאה מכך גם מאלימות רבה, אבל התקופה הזאת היתה גם תקופה של פריחת האמנויות והשפעה גוברת של הבודהיזם, והחיים בקיוטו תחת הדרכתו של השוגון זימנו לזיאמי השכלה שלא נפלה בחלקם של שחקנים נודדים. עקבות ההעמקה בשירה, בתורות סיניות ובמיוחד בבודהיזם ניכרים במחזותיו ובהוראותיו לבמה. למעשה, השפעת הבודהיזם על זיאמי היתה רבה כל כך, עד שבכתביו הוא שוזר למסכת אחת את השתכללות השירה והריקוד של אמן הנו עם ההתקדמות הרוחנית של חניך הבודהיזם ועם השפעת אלה על הרושם הרגשי והרוחני שטובעת ההצגה בצופה. המשפט שהיה לפתגם ידוע בתרבות היפנית מופיע בחלק האחרון של המסה "מראה לפרח", שאותה השלים זיאמי בשנת 1424, כאשר היה בן שישים בקירוב. בפרק הזה, שנכתב כצוואה רוחנית, הוא פונה בדבריו בעיקר אל השחקן הוותיק. "החיים הם סופיים, אבל לאמנות שלנו אין גבולות. אם תזכור את זה, תשיר בגיל מתקדם בשליטה מלאה, והופעתך לא תיפגם. זהו סודה של קבוצת התיאטרון שלנו, וכל עוד אני זוכר את נביטת הייעוד בלב, אני יכול להוריש את האמנות שלנו לדורות הבאים". (תרגום שלי מתוך: Tom Hare, Zeami: Performance Notes, Columbia Press, 2008, p. 125) זיאמי מורה לשחקן המנוסה (או הצעיר) הנתון במשבר שלא לשכוח את הכוונה הראשונית שלו. נביטת הייעוד בלב היא המשיכה של האדם כלפי משהו. האפשרות להמשיך להתפתח מעבר ללימוד, לאימון המפרך, לשנים של תהילה או תקופות משבר, נשענת על ההיזכרות ברגע נטיית הלב לקראת מטרתו. את הפתגם הרווח שתרגם בשעתו סוזוקי ל- you always have to have a beginner's mind , תרגם עתה תום הר כחלק ממשנתו של זיאמי ל- Don’t forget your initial intent, ואני בוחרת לתרגם זאת לעברית כ-נביטת המטרה, הכוונה או הייעוד בלב. 

אליזבט רושה דה לה וואלה 

אליזבט רושה דה לה וואלה: "במחשבה הסינית המטרה או הכוונה הראשונית של האדם יוצאת או נשלחת מהלב"

סמל 2 חתוך

סינית: לב

סינית: כוונה, מטרה

סינית: כוונה, מטרה

קליגרפיה: קיו ליי ליי, מתוך: קלוד לאר ואליזבת רושה דה לה וואלה, The Heart, Monkey Press

כדי להבין את הסוד שהוריש זיאמי ללהקה שלו, יש להבהיר את משמעות הלב בתפישת הגוף הסינית, שאותה אימצה התרבות היפנית. בנוסף לתפקידו כמשאבה, הלב הוא מושב ההכרה, התפישה, ובו בזמן מקום הרגש. "במחשבה הסינית", אומרת הסינולוגית והמורה המופתית אליזבט רושה דה לה וואלה, "המטרה או הכוונה הראשונית של האדם יוצאת או נשלחת מהלב. אם המטרה הזו נעשית יציבה, אפשר לדבר על רצון. כאשר הרצון מתייצב ומשתנה אפשר לדבר על מחשבה. כאשר המחשבה מרחיקה ומשתכללת, אפשר לדבר על מחשבה מעמיקה או השגה, וכאשר זו מתבססת – רק אז אפשר לדבר על חוכמה". והיא ממשיכה: "מה זה 'מיינד' אם הוא לא מתבטא בגוף? חיי הרי אינם דמיון, אלא מה שאני חי במציאות. הלב הוא הלב הפיזי, הזרימה של הדם, כל הרגשות, כל מה שיש לדעת, כל מה שהחושים מביאים לנו. זו התחושה בעור וכל המחשבות שצפות ועולות". אליזבט רושה שבה ומדגישה: "ידע שלא קשור לגוף אין בו שום עניין. אצל לאו דזה אנו מוצאים את החכם; ובכל מה שקשור לחכם, מעניין אותנו רק איך הוא מתנהג, אחרת הוא לא מעניין אותנו".

על הדילמה של המתרגם מסינית אומרת אליזבט רושה: "אני מעדיפה לתרגם לצרפתית 'לב' ולהסביר את הבחירה ואת מושג הלב הסיני. אני עושה זאת משום שאז הקוראים יקפצו וישאלו: 'לב'??!. אבל אם מתרגמים 'מיינד', אף אחד לא יקפוץ. כשאני מלמדת, אני בוחרת את התרגום שמעורר פליאה, משום שהפליאה מעודדת אותנו להבין את הטקסט".

גם תום הר, שתרגם את כתביו של זיאמי, דן בקושי הזה בנספח לספרו. לדעתו, השימוש במילה heart אינו מתאים כאן בגלל המשמעות הרומנטית או הסנטימנטלית שנלווית למילה האנגלית. כדי לתת למשפט את משמעותו בקונטקסט של זיאמי, הר שומט את האיבר בגוף ("לב") או את הפונקציה ("מיינד") ומתרגם כאמור: "אל תשכח את הכוונה הראשונית שלך". Don’t forget your initial intent. התרגום של הר מעביר היטב את כוונת המשפט, משום שהוא מתייחס לרגע שבו נובט הרצון, הרגע שבו התגלתה התנועה שמצביעה על המסלול של האדם. זיאמי טוען כי רק אם חיי היצירה (וכל חיי אדם הם הרי יצירה) נטועים בליבו כלומר בתחושת הייעוד שלו, האדם מסוגל לשכלל את אמנותו (ואת חייו). אחרת, הזרע לא יצמיח גבעול, הגבעול לא בהכרח יניב פרח, והפרח לא יבשיל לפרי. אם תבין את העיקרון הזה, חוזר ואומר זיאמי, אם לא תשכח את המטרה הראשונית שלך, הטכניקות שבאמצעותן האמנות שלך משתכללת, לא יתירו שום נסיגה. הביטוי "נביטת המטרה בלב", או "נביטת הייעוד בלב", הולם לדעתי את המטאפורה של הפרח שבאמצעותה הרבה זיאמי לתאר את ההתפתחות האמנותית והאישית של האמן והאדם.

"עבר ניתן לשימוש"

הדילמה של התרגום שהר ורושה דנים בה מתייחסת לעובדה שבשפות האירופיות המודרניות הפעילות האנושית מתחלקת בדרך כלל בין איברים שונים: החשיבה נעשית בשכל, המימד הרוחני מתקיים במיינד, חיי הרגש מיוחסים ללב, ואילו התחושות לגוף. בעברית הקדומה, לעומת זאת, המצב שונה. לטענת דניאל בויארין, בדיונים מודרניים טושטש ההבדל בין שיח הגוף ה"יהודי" וה"נוצרי", והשניים הופיעו כחלק ממסורת יהודית-נוצרית כביכול. בבוחנו את היחס של חז"ל למיניות ולגוף מצביע בויארין על שוני רב בין העמדות. לדבריו, ברוב העולם היווני-רומי התקבלה דרך המחשבה שאמרה כי מהותו של היצור האנושי היא נשמה השוכנת בגוף, "אבל דומה שתלמידי החכמים הראשונים של ארץ ישראל דחו אותה בתוקף" ("הבשר שברוח", עם עובד, 1999, עמ' 15). התרבות המקראית המפרשת את בני האדם כיצורים גופניים באופן עקרוני ומהותי, וההתעקשות של חז"ל להמשיך להחזיק בתפישה הזאת, מאפשרות לנו לעשות את מה שבויארין קורא לו "עבר ניתן לשימוש" (שם, עמ' 29). בויארין מעוניין בשיח המיניות בחז"ל כדי לברר שאלות של מגדר וסמכות ביהדות של העת העתיקה. אך אם נסמיך את מסקנותיו למטרת הדיון הנוכחי, נאמר שאפשר למצוא בעברית מושגים טובים יותר מאלה המצויים באנגלית לצורך ניהול שיח בודהיסטי או דאואיסטי. שתי דוגמאות בולטות שעומדות לרשותנו במקרא הן חוכמתו של היוצר בצלאל בן אורי וחוכמת המשפט של המלך שלמה. כאשר ה' בוחר בבצלאל לבנות את המשכן הוא מנסח את מלאכתו של בצלאל במילים האלה: "ואמלא אותו רוח אלוהים בחוכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה. […] ובלב כל חכם-לב נתתי חוכמה, ועשו את כל אשר ציוויתך" (שמות לא, ג-ו). העברית המודרנית משתמשת בביטוי "חוכמת-לב" לתיאור "אינטליגנציה רגשית", או החוכמה המיוחדת לאמן או לבעל המלאכה, ולא כך הוא במקור. "חכם-לב" הוא צירוף של התכונה והמקום שבו היא שוכנת. שכן אם נלך בעקבות הפסוקים נראה שבחוכמה שה' מעניק ללבו של החכם כלולים רוח אלוהים, תבונה, דעת ומלאכה. חוכמה היא תמיד החוכמה לעשות. כדי להדגיש את התפישה הסינית, אליזבט רושה משתמשת בביטוי הצרפתי savoir fair , ואצלנו רעיון זה מיוצג בצורה ברורה בפסוק: "לחשוב מחשבות לעשות – בזהב ובכסף…"

דוגמה נוספת לענייננו היא חלומו של המלך שלמה. אלוהים נגלה לשלמה בגבעון ובוחן אותו: "ויאמר: שאל מה אתן לך?" (מלכים א, ג, ה) שלמה מבקש: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה" (שם, ט'). אלוהים נענה במילים אלה: "הנה עשיתי כדבריך; הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך" (שם, יב). והנה, כדי להסביר שההבטחה שניתנה בחלום אכן התקיימה, מיד לאחר מכן מופיע סיפור משפט שלמה בין שתי הזונות. בדומה לחוכמתו של בצלאל, גם חוכמתו המופלגת של שלמה מעוגנת בלב האדם. בלשון של ספר שמות אפשר להגיד ששלמה ביקש לב חכם כדי "לחשוב מחשבות לעשות" – משפט.

בשפות האירופיות המודרניות הפעילות האנושית מתחלקת בדרך כלל בין איברים שונים: החשיבה נעשית בשכל, המימד הרוחני מתקיים במיינד, חיי הרגש מיוחסים ללב, ואילו התחושות לגוף. בעברית הקדומה, לעומת זאת, המצב שונה

מה שיש למתחיל

הפער בין התרגום של סוזוקי –    you always have to have a beginner's mind  – לבין התרגום של תום הר ושל אליזבט רושה דה לה וואלה שבעקבותיהם תרגמתי את האימרה ל"אתה תמיד צריך לזכור את רגע נביטת הייעוד בלב" הוא בשאלת הרצון.  כאשר סוזוקי מנסח: "אתה תמיד צריך מיינד של מתחיל", הוא מתעלם מכך שלעתים המתחיל הוא זה שניגש אל הדיסיפלינה שאליה הוא נמשך בלב מלא משאלות ופנטזיות. המתחיל מבקש שחיים של מדיטציה יפתרו לו את בעיית חוסר השקט, ייתכן שהוא מקווה להשיג הארה או כוחות ריפוי . המתחיל גם מתעלם לעתים קרובות משגרת האימונים, ומהאכזבות והתסכול הנלווים לה. לעומת זאת – מה שיש למתחיל במקרים רבים הוא תשוקה. תחושת ההימשכות אל הדבר מלוּוה במרץ רענן – בהרגשה שהדבר הזה מתאים לו ואהוב עליו. זהו הדבר שלא כדאי למתאמן הוותיק לשכוח. האם למיינד יש מטרה, תשוקה או רצון?

נעמה-לבבות אדום - מים מנעולים בנמל תל אביב: "והים אינו מלא – והלב אינו מתמלא לעולם" צילום: דורית שרפשטיין

אם נחזור לעברית, הרי שהלב הולם את המשמעות הסינית והיפנית משום שהוא מוצג כאיבר בעל תפקידים רבים. דוגמה יפה לכך, רשימה פואטית של תפקידי הלב בתנ"ך, מופיעה במדרש קהלת רבה. הנה קטע קצר ממנה: "הלב מחשב שנאמר 'רבות מחשבות בלב איש' […] הלב נכנע שנאמר 'או אז יכנע לבבם'; הלב משתדל שנאמר 'וידבר על לב הנערה'; הלב תועה שנאמר 'תעה לבבי'; הלב חרד שנאמר 'כי היה לבו חרד'; הלב נעור שנאמר 'אני ישנה ולבי ער'; הלב אוהב שנאמר 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך' […] הלב הוגה שנאמר 'והגות לבי תבונות' […] הלב מתוכו מדבר שנאמר 'וחנה היא מדברת על לבה'" (קהלת רבה, טז). בין הפעילויות של הלב – אהבה, מחשבה, איבוד דרך, כניעה – נמצא גם את ההשתוקקות: "הלב מתאווה שנאמר: 'תאוות לבו נתתה לו'". נכון אמנם שלאחר הכיבוש הערבי עברה תרבות חז"ל – והשפה העברית – תמורה מרחיקת לכת בהשפעת המגע החדש והמועצם עם הפילוסופיה היוונית ותרגומיה לערבית; ונכון אמנם שבהשפעת הניאו-אפלטוניות נדדה החוכמה בימי הביניים מהלב אל השכל, או אל המוח; אבל עתה, מול התרבות הבודהיסטית והתרבות הדאואיסטית, ניתנת לנו הזדמנות לחזור אל המובן הקדום של הלב – איבר אחד שמאחד את ריבוי הפעולות האנושיות. מה יכול להיות יותר בודהיסטי מאותו פרק במדרש קהלת רבה שם נאמר: "כל הנחלים הולכים אל הים – כל חוכמתו של אדם אינה אלא בלב. והים אינו מלא – והלב אינו מתמלא לעולם. תאמר שמשעה שאדם מוציא חוכמתו מלבו שוב אינה חוזרת אליו לעולם. תלמוד לאמר: שם הם שבים ללכת".

נעמה צפרוני היא עורכת משנה של "ארץ אחרת" ומורה לצ'י קונג

תגובות פייסבוק

תגובות

4 תגובות

  1. ברכות לבביות. יואל

    yoel.nitzani |
  2. מאמר מרתק ויפה

    דינה מרקון |
  3. מרתק ומקסים, תודה

    ראובן ברק |
  4. מאוד,מאוד אהבתי
    הייתי מרותקת

    יונת עופר |

הגיבו לכתבה