דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

כורדים בטורקיה מקבלים את פני שיירת לוחמי פשמרגה. הם מצטרפים למגיני העיר הסורית קובני מפני אנשי המדינה האיסלאמית. 29 אוקטובר 2014 / צילום: AFP

האם מפיצול הצפון תיפתח הטובה?

במזרח תיכון "טוטלי" שבו אדם יכול להיות רק לאומן ערבי או פונדמנטליסט מוסלמי, ישראל היא ישות לא לגיטימית – כמו הכורדים, היזידים וכעת הנוצרים – ובדומה לכל העדות האחרות, גם היא מועמדת לבגידת המערב. פנחס ענברי משרטט קווים לדמותן של בריתות מזרח תיכוניות חדשות

המלחמה בסוריה ניפצה את רעיון הפאן-ערביות וחשפה את העדות השונות לרצח-עם מידי חסידי האסלאם הפונדמנטליסטי. לכאורה היו העדות השונות צריכות להצטרף לדרישה הכורדית לחלק את סוריה בין עדותיה. דבר זה עדיין אינו קורה, אבל הוא עתיד לקרות

המשבר בסוריה ובעיראק מעניק לנו הזדמנות לבחון זווית נוספת של הסכסוך שלנו עם הפלסטינים, ואולי גם מציע לנו דרך להיחלץ מתוך הלבירינת המדמם המשותף לנו ולהם.
האתגר הקרוב שלנו מול הפלסטינים הוא האיום שלהם לפנות לטריבונלים בינלאומיים כדי להוציא אותנו ממשפחת העמים ולהטביע אות קין על מצחנו. זה אמור להיות שיאה של המדיניות העקבית שלהם להפוך את ישראל למדינה לא לגיטימית, מצורעת, שיש להחרימה בכל המובנים – ובשלב הזה המאמץ הוא לחרם מדיני, כלכלי ותרבותי.

אבל התבוננות על הנעשה בלבנט מגלה כי אנחנו לא לבד. עקרון אי-קבלת האחר והחרמתו הוא עיקרון המנחה הן את הלאומנות הערבית והן את התנועות של האסלאם הרדיקלי. הלאומנות הערבית לא קיבלה למשל את הכורדים, האסלאם הפונדמנטליסטי אינו מקבל אף אחד (אפילו לא מוסלמים בני זרמים אחרים), והפלסטינים אינם מקבלים את הלאומיות היהודית ומכחישים כל זיקה של היהודים לא רק לירושלים אלא לארץ ישראל בכלל. מן הבחינה הזאת, אנחנו הכורדים של הפלסטינים.

סוריה של אסד למשל לא הכירה בלאומיות כורדית. היא לא הרשתה ללמד כורדית והשקיעה מאמצים רבים בהפיכת הכורדים לערבים. אבל הכורדים הם רק דוגמה. הכלל הזה חל על כל המיעוטים שאינם ערביים. מבחינת מפלגת הבעת' הסורית אין מיעוטים בכלל. כולם ערבים. העדות השונות – העלווים, הדרוזים, הנוצרים והאיסמאעילים – קיבלו את הכלל הזה כדי שלא להיחשף לרדיפות. למעשה, בניהן היו אפילו חלוצים בהפצת הפאן-ערביות ואסכולת "סוריה הגדולה" כדי ליצור מכנה משותף עם הסונים וכדי לבלום את התחזקות האחים המוסלמים. אחרי הכל, שלא כמו חסידי הפאן-ערביות החילונית, האחים המוסלמים העמידו מחיצות בין הסורים על פי דתם, ובני המיעוטים ידעו היטב מה צפוי להם אם יקרה מה שקורה עכשיו: התגברות הפונדמנטליזם הסוני .

היחידים שלא אימצו את המכנה המשותף הפאן-ערבי היו הכורדים. הם רצו להיבדל מן הערבים ודרשו אוטונומיה לאומית בתוך סוריה. זאת היתה דרישה בלתי נסבלת. במקום לתמוך בהקמת אימפריה פאן-ערבית אשר תתחיל ב"סוריה הגדולה" ותתפרס על המזרח התיכון כולו, הם דרשו למעשה לפורר את סוריה על פי עדותיה ולכונן משטר פדרטיבי שיעביר את מרכז הכובד השלטוני מדמשק הבירה למחוזות. במאמר מוסגר יש לומר, כי עוד לפני המרד "סוריה" כמושג לא היתה מקובלת על הסורים עצמם. הבעת' ראה בה אך ורק נקודת התחלה לאימפריה ערבית, ואילו הכורדים רצו חלוקה פדרטיבית בין העדות.

הנוצרים שרויים במצוקה אמיתית. רובם יוונים-אורתודוקסים, שומרי גחלת האימפריה הביזנטית. שלא כמו הקתולים, שתמיד היתה להם זיקה חזקה למערב אירופה, היוונים-אורתודוקסים הרגישו תמיד שהם חלק מן המזרח. בסוריה הם היו משענת איתנה של הפאן-ערביות הבעת'יסיטית, וכפי שראינו בימי "המשטים" נגד מדינת ישראל עד לא מזמן, הם הוסיפו נופך אנטישמי של הנצרות הקדומה לשנאת ישראל הפאן-ערבית

ניפוץ הפאן-ערביות
המלחמה בסוריה – והמלחמה הזאת איננה מלחמת אזרחים, שכן המדינה מוצפת לוחמים זרים –  ניפצה את הפאן-ערביות וחשפה את העדות השונות לרצח-עם מידי חסידי האסלאם הפונדמנטליסטי. לכאורה היו העדות השונות צריכות להצטרף לדרישה הכורדית לחלק את סוריה בין עדותיה. דבר זה עדיין אינו קורה, אבל הוא עתיד לקרות. באורח מוזר, מי שהלך בעקבות הכורדים בלי להכריז על כך היו העלווים. צבא סוריה נעשה למעשה לצבא עלווי, שמתרכז בהגנת המולדת העלווית על ההרים מול העיר לטקיה. מהבחינה הזאת, דמשק היא נדבך בהגנה על חבל העלווים. בה בעת, הנוצרים והדרוזים אובדי עצות. למשל, כאשר הכוחות של ארגון ג'ובהת א-נוסרה הזדחלו מירדן אל פאתי הר הדרוזים, ביקשו הדרוזים עזרה מצבא סוריה (אבל אסד לא רצה להעביר כוחות לעזרתם משום שהוא צריך את צבאו לצורך הגנת האזור העלווי, שעד כה הוא הבטוח ביותר בסוריה). מכל מקום, הדרוזים אינם מוכנים להקים מחוז משל עצמם משום שחוכמת הדורות שלהם אומרת שעליהם להשתלב במדינה קיימת, ולא להיבדל מסביבתם.

הנוצרים שרויים במצוקה אמיתית. רובם יוונים-אורתודוקסים, שומרי גחלת האימפריה הביזנטית. שלא כמו הקתולים, שתמיד היתה להם זיקה חזקה למערב אירופה, היוונים-אורתודוקסים הרגישו תמיד שהם חלק מן המזרח. בסוריה הם היו משענת איתנה של הפאן-ערביות הבעת'יסיטית, וכפי שראינו בימי "המשטים" נגד מדינת ישראל עד לא מזמן, הם הוסיפו נופך אנטישמי של הנצרות הקדומה לשנאת ישראל הפאן-ערבית.
היוונים-האורתודוקסים מרגישים כי המערב לא יחוש לעזרתם. ואגב – גם הקתולים חשים כך. הבגידה של המערב בנוצרים כולם היא סימן היכר של העת החדשה. עניין זה צריך להטריד מאוד את ישראל, כי הוא חושף את המדיניות האמיתית של המערב (ושל ארצות הברית של אובמה בכלל זה) במזרח התיכון. המדיניות הזאת קרויה "האסלאם הפוליטי", או "הושטת היד לאסלאם", ואפשר לתמצת אותה בשני משפטים: "המוסלמים מונים מיליארד ורבע בני אדם. למה לריב איתם אם אפשר לכרות עמם ברית?"
את התפיסה הזאת גיבשו לראשונה קציני הסי-איי-איי והמודיעין הבריטי, שגייסו את המוג'אהידון להילחם נגד הסובייטים באפגניסטן. בתוך כך הם הפכו פעולה פרקטית שהיתה צורך השעה לאידיאולוגיה שלמה, והנשיא אובמה שידרג אותה והעניק לה נופך מליצי כמיטב כשרונו.

מכאן שהמערב אינו מוכן לקבל את עקרון חלוקת סוריה על-פי העדות החיות בה. הוא נשאר נאמן למדיניות "האסלאם הפוליטי". מטרתו היום היא להביס את אסד באמצעות ג'ובהת א-נוסרה, שהוא ארגון הטרור "הטוב", ואת המלחמה בדאעש יש להבין לא כמאמץ נגד האסלאם הרדיקלי, אלא כהתערבות בתוך האסלאם הפונדמנטליסטי – התערבות שנועדה לקדם את ג'ובהת א-נוסרה, הקשור באחים המוסלמים, מול דאעש הווהאבי. הנשיא אובמה פטר את בעיית האכזריות היתרה של אנשי דאעש במילים: דאעש איננו מוסלמי…

כאשר האופוזיציה הסורית החלה להתארגן, בימים הראשונים של המאבק באסד, התבלטו בהנהגתה קצינים סונים חילונים שערקו מהצבא העלווי של אסד. הם שיוועו לנשק מן המערב, אבל זה לא הגיע. במקום אליהם הגיע נשק רב לאחים המוסלמים דרך טורקיה ובמימון קטאר. התוצאה: האופוזיציה החילונית נמחקה ואת המאבק מובילים הפונדמנטליסטים למיניהם.

היוונים-האורתודוקסים מרגישים כי המערב לא יחוש לעזרתם. ואגב – גם הקתולים חשים כך. הבגידה של המערב בנוצרים כולם היא סימן היכר של העת החדשה. עניין זה צריך להטריד מאוד את ישראל, כי הוא חושף את המדיניות האמיתית של המערב (ושל ארצות הברית של אובמה בכלל זה) במזרח התיכון. המדיניות הזאת קרויה "האסלאם הפוליטי", או "הושטת היד לאסלאם", ואפשר לתמצת אותה בשני משפטים: "המוסלמים מונים מיליארד ורבע בני אדם. למה לריב איתם אם אפשר לכרות עמם ברית?"

השינוי ביחס לישראל
דווקא כעת, כאשר העולם מתאחד למלחמה בדאעש (חרף גרירת הרגליים של אובמה), מי שנותנים את "הפייט" האמיתי הם הכורדים הנלחמים על נחלתם. הבעיה שלהם היא שהנשק שלהם נחות מזה של דאעש, ודאעש נהנה מהפיקוד של צבא סדאם חוסיין, שדוגמתו אין לכורדים. הכורדים לא יזכו לסיוע מהמערב כי המערב (ויש להפנים זאת) רוצה את א-נוסרה בדמשק, ולא את חלוקת סוריה.

מי שמתחילים להפנים את העובדה הזאת הם היוונים-האורתודוקסים, ותופעת האב גבריאל נדאף, הקורא לנוצרים הישראלים להתגייס לצה"ל, היא טיפה שעשויה לבשר את בוא היורה. שינוי הזיהוי הלאומי של האורתודוקסים בישראל מ"ערבים" ל"ארמים" שייך לאותו עניין. הברית המתהדקת בין ישראל ליוון ולקפריסין עשויה לזרז תהליכים כאלה, הצופנים בחובם מהפך היסטורי: דת שהיתה קשורה בטבורה לשנאה ערבית ארסית לישראל תהיה לידידת ישראל. עזמי בשארה, השייך לזרם האורתודוקסי שונא ישראל, כבר עובד במרץ על פרויקט הכשלת התהליך.

ההיבדלות הכורדית, העלוויזציה של צבא סוריה, חרדת האורתודוקסים, ותחושות הבגידה של הקתולים הם המפתח לשינוי מעמדה של ישראל – ובאופן דרמטי.
במזרח תיכון "טוטלי" שבו אדם יכול להיות רק לאומן ערבי או פונדמנטליסט מוסלמי, ישראל היא ישות לא לגיטימית – כמו הכורדים, היזידים וכעת הנוצרים – ובדומה לכל העדות האחרות, גם היא מועמדת לבגידת המערב. אבל במזרח תיכון רב-דתי ורב-עדתי, ישראל היא מדינה לגיטימית ומובילה שהכל יחזרו אחריה במקום להשמיצה.
האם מפיצול הצפון תיפתח הטובה?

העיתונאי והסופר פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של ענייני המזרח התיכון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. ענברי חיבר כמה ספרים על הבעיה הפלסטינית, ובאחרונה פרסם עם אשתו אביבה תומר-ענברי את "על גב סופה", רומן היסטורי על החברה הערבית בארץ ישראל בימי המנדט.

תגובות פייסבוק

תגובות

4 תגובות

  1. לא הזכרת שני גורמים מרכזיים בסיפור. האחד הוא הקואליציה של בית סעוד (הכוח הפיננסי הגדול במזה"ת, גדול לאין שיעור מקטאר), איחוד האמירויות, מצרים וירדן. כוח זה של ערבים מתונים המעוניינים בשימור הסטטוס קוו נלחם בכל כוחו בקואליציית המערב+האחים המוסלמים (טורקיה וקטאר). הגורם השני הוא רוסיה. לרוסיה יש את כל הסיבות לחשוד במערב. זוהי יצרנית נשק איכותי ומעצמה בשוק האנרגיה בעלת הצבא השני בדירוג העולמי.
    כשמסתכלים על המפה הזו אפשר לשאול: מה האינטרס של המערב? הרי כל אסטרטג במערב יודע שאין לאחים המוסלמים סיכוי להגמוניה במזה"ת. ובכן, כל הסימנים מראים שבלונדון, וושינגטון ובריסל דוגלים במדיניות הפרד ומשול. הם מעוניינים במלחמות אזוריות המונעות עליית כוחות חזקים ומקיזות את דמן של איראן, רוסיה, וישראל ואף מחלישות את האיסלאם.
    ציני ואכזרי? בעיני מי שחי במזה"ת כן. מבחינת המערב פירוש הדבר ניטרול סכנות והקדמת תרופה למכה.

    אמנון |
  2. לדעתי הצנועה, אחד התהליכים ההולכים ומבשילים הוא התרחקות של ישראל מארה"ב. זה לא יקרה היום ואולי גם לא מחר. אבל במרחק של שנות דור ניתן לראות התקרבות ישראלית מרשימה לרוסיה – או לסין.

    מה שעמד בבסיס היחס הרוסי לערבים במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית הייתה ההכרה הפשוטה – הערבים הם הרבה, ישראל היא אחת. במצב הנוכחי, כשהאזור נהפך לאוסף של מיעוטים (כפי שהיה מאז ומעולם, אגב), רוסיה תהיה פתוחה לשינוי אוריינטציה ולתמיכה בגוף החזק ביותר באזור. אני מאמין שגם הסינים עשויים להגיע למסקנה דומה.

    מבחינת ישראל – התקרבות לרוסים ולסינים לא תזיק. בניגוד לאמריקנים, אלה וגם אלה מעולם לא בגדו באנשי אמונם ובבעלי בריתם, גם אם שלמו על כך מחירים כבדים. ארה"ב, לפחות כל עוד מכהן בה הממשל האימפוטנטי וחסר המעוף של אובמה, היא בדיוק ההפך הגמור.

    משה כסיף |
  3. התזה הכללית של המאמר מעניינת, אבל יש בטקסט משפט קצר עם שתי שגיאות עובדתיות גסות:

    "הכורדים לא יזכו לסיוע מהמערב כי המערב (ויש להפנים זאת) רוצה את א-נוסרה בדמשק".

    לכתוב כזה דבר בשעה שמדי יום מפציצים מטוסי ארה"ב את עמדות דאע"ש בעיר הכורדית כובאני, ולמעשה מצילים את העיר מנפילה בידי הטרוריסטים – זה מוזר. הדברים הגיעו לידי כך שתינוקות שנולדו במחנות הפליטים של הכורדים, זכו לשם הפרטי "אובמה" כהוקרת תודה – אז לכתוב שהמערב לא יבוא לעזרתם?

    המאמר גם מתעלם מתפקיד המפתח שמילאו ההפצצות האמריקניות בהצלתה של אירביל, בירת הכורדים בעיראק, שהיא חשובה אף יותר מכובאני. גם הכורדים עצמם מודים שלולא התמיכה האווירית של ארה"ב והמערב, לא היה להם סיכוי – וזאת למרות הגבורה העילאית של הלוחמים והלוחמות בשורותיהם. אפשר לטעון ש"המערב לא יתמוך בהקמת מדינה כורדית" (ממש לא בטוח, אגב – יש סימנים מעודדים בנושא), אבל לכתוב שהמערב לא יבוא לעזרתם כלל? זה לא רציני.

    גם החלק השני של המשפט אינו מדויק. "המערב רוצה את אל-נוסרה בדמשק" – אנחנו מדברים על אותו מערב שחיסל מהאוויר פעילים של אל-נוסרה בגלל שתיכננו פיגועים על אדמת אירופה? אותו מערב שארדואן, הספונסר האזורי של האחים המוסלמים, מאשים בתמיכה שקטה בשלטונו של אסד?
    אותו מערב שחלק מקבוצות המורדים ה"מתונות" בסוריה הביעו אכזבה קשה ממנו, אך ורק בגלל שהפציץ את פעילי אל-נוסרה בעודו נמנע מלפגוע בצבא הסורי?

    המאמר מתעלם לחלוטין מהמשבר החמור ביחסי טורקיה-ארה"ב, שפרץ דווקא בגלל שהמערב *לא* רוצה לראות את אל-נוסרה בדמשק, והשלים (בלי להודות בכך פומבית) עם הישרדותו של אסד. יריביו הרפובליקנים של אובמה תוקפים אותו על כך שהוא ויתר על הדחת אסד, כדי לרצות את האיראנים שאותם הוא מעוניין לפייס – ולמרבה הצער, הם צודקים.

    באופן כללי, התמיכה האמריקנית בציר האחים המוסלמים הייתה טעות אסטרטגית של ממשל אובמה, אבל נראה שהיא כבר מאחורינו. בחודש שעבר אובמה נפגש לראשונה, בחוסר רצון, עם נשיא מצרים סיסי. קרי טס לקהיר והתחנף בלי סוף על תרומתה של מצרים להפסקת האש בעזה. היחסים עם טורקיה עלו על שרטון, ואילו המדינות המתנגדות לאחה"ס כגון סעודיה, ירדן ואיחוד האמירויות לוקחות חלק משמעותי בקואליציית ההפצצות נגד דאע"ש.

    אמיר תיבון |
  4. הממשל של הנשיא אובאמה רוצה לכרות ברית אסטרטגית עם האחים המוסלמים. הוא לא נרתע מכל האכזבות. נוסרה היא הזרוע הצבאית של האחים המוסלמים. קטר ותורכיה, בעלות בריתה האמיתיות של ארה'ב היום מתחזקות את נוסרה. דאעש היא אל-קאעידה ומאיימת על תורכיה- תורכיה מנסה לפייס אותה, אבל חוששת ממנה. דאעש ונוסרה יריבות – לא אוייבות כי בחזיתות רבות הן משתפות פעולה נגד אסד וחיזבאללה. היכן שאין אסד וחזיבאללה- הן נלחמות זו בזו. אין לבלבל בין נוסרה לדאעש. מי שמאיים עכשיו על הכורדים זאת דאעש, לא נוסרה– אבל בעיקרון גם נוסרה נגדם. אני מנסה לפשט לבירינת די מסובך. פנחס ענברי

    פנחס ענברי |

הגיבו לכתבה