דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
למרגלות שער ברנדנבורג: מנהיגי העולם מנופפים לקהל בחגיגות עשרים שנה לאיחוד גרמניה. מתחת למטריות: גורדון בראון,  ראש ממשלת בריטניה, ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, אנג'לה מרקל, הקנצלרית של גרמניה וראש ממשלת רוסיה, דימיטרי מדווייב / AFP
אוגוסט 2014 | מהדורה 72

למרגלות שער ברנדנבורג: מנהיגי העולם מנופפים לקהל בחגיגות עשרים שנה לאיחוד גרמניה. מתחת למטריות: גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה, ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, אנג'לה מרקל, הקנצלרית של גרמניה וראש ממשלת רוסיה, דימיטרי מדווייב / AFP

מדוע התרבות שלנו הפסיקה לחשוב

כיצד הגיעה הדמוקרטיה האמריקנית אל המקום שבו היא נמצאת כיום? האם מרק לילה צודק ועומד לרדת "מבול" הנובע מן העובדה שאיננו מתעניינים יותר במציאות? האם החברה הישראלית לקתה אף היא בניוון מחשבתי המושפע עמוקות מן התרבות האמריקנית העכשווית והיא מתקשה להתמודד עם המציאות?

זוהי מהדורה מיוחדת של ארץ אחרת. היא מתמקדת במאמרו של פרופ' מרק לילה, היסטוריון של רעיונות באוניברסיטת קולומביה, שפרסם ביוני האחרון מסה במגזין האמריקני "ניו-ריפבליק", העוסקת ברעיון שהדמוקרטיה האמריקנית הפכה להיות דוֹגמה. בתור שכזאת, הוא טוען, היא הפכה לעיקרון שאינו זקוק להוכחה, גם אם המציאות מוכיחה שהדמוקרטיה נמצאת בנסיגה במקומות רבים בעולם.

כיצד הגיעה הדמוקרטיה האמריקנית אל המקום שבו היא נמצאת כיום? האם לילה צודק ועומד לרדת "מבול" הנובע מן העובדה שאיננו מתעניינים יותר במציאות? האם החברה הישראלית לקתה אף היא בניוון מחשבתי המושפע עמוקות מן התרבות האמריקנית העכשווית והיא מתקשה להתמודד עם המציאות? מה המשמעות המקומית של דברי מרק לילה, ומה צריך לקרות כדי שכיוון הרוח ישתנה?
התרגלנו לחשוב שאנשים אינם קוראים בגלל השינויים הטכנולוגיים והבידוריים שמאפיינים את תקופתנו. לילה סבור אחרת: "העידן הליברטריאני הוא עידן סתום, לא מובן. הוא הוליד היבריס מסוג חדש, שונה מזה שאפיין את ההוגים הדגולים משכבר. ההיבריס שלנו הוא המחשבה שאנו פטורים מחשיבה מאומצת, מתשומת לב או מחיפוש אחר קשרים. שדי לנו לדבוק ב"ערכי הדמוקרטיה" שלנו ובמודלים הכלכליים שלנו ובאמונה ביחיד – ואז הכול יסתדר. משחזינו בתמונות לא נעימות של שכרוּת אינטלקטואלית, הגענו להחלטה זחוחה להימנע מראש מן הסיכון, אף שבכך התנתקנו מן ההיסטוריה ופגענו במוכנוּת לאתגרים שהיא נושאת בחובה".
ברשותו של מרק לילה תרגמנו את מאמרו לעברית וביקשנו לו תגובות. גם אתם מוזמנים להגיב.

 

תגובות פייסבוק

תגובות

3 תגובות

  1. אני מסכימה מאוד עם האמירה של מרק לילה. דווקא לנו הישראלים זה בולט יותר הקונטרסט של ההיסטוריה היהודית ומה שקרה במלחמת העולם השניה. כיצד אנשים נותרו שם למרות כל הסימנים והלכו לאבדון ואיך אנחנו מוכנים לעשות זאת שוב מחדש ? מי שלא יכול לשקר לעצמו וליצור לעצמו מציאות אחרת עומד המום נוכח ההתרחשויות. התקשורת הישראלית והעולמית בוחרות לשטות בציבור . הפיתרון פשוט עושים שולם והכל יהיה בסדר תוך התעלמות מוחלטת ממה שהצד השני אומר ועושה בכל דרך אפשרית. אפשר לשאול או לחקור כיצד אנשים התעלמו מהמסרים המסוכנים בזמן מלחמת העולם השנייה ואחרים בחרו להציל את עצמם למרות שלא היו כלה אינסטרומנטים התקשורתיים שקיימים היום. גם דר גיא בכור כותב על הדברים הללו. אני מקווה שהתקשורת תבין מהר מאוד שהיא חולה נתונה בעיוורון ועד שלא תתחיל לשקף את המציאות לאמיתה היא מסכנת את עצמה ואת הציבור

    אתי גוטרמן |
    • אני חושב שהגב' גוטמן, כמו רבים אחרים, טועים בכך שהם מאחדים את השאיפה לשלום עם רפיון הנכונות. "הרוצה שלום ייכון למלחמה"
      חתימת שלום עם מי מהשכנים שלנו לא תגביר את הסכנות אך תקל על חיינו.
      הנה השלום עם מצרים וירדן. האחרון נתמך על ידי שיתוף אינטרסים והראשון נטול אינטרסים מידיים, ובכל זאת הם מחזיקים מעמד עם או בלי תהפוכות "האביב הערבי".
      בטחון וערנות אינם הפכים לשלום והם ייתכנו גם יחד.

      הרצל |
  2. הדימוקרטיה לא טובה לעם היהודי. הדימוקרטיה מביאה את העם היהודי לעזוב את אמונתו ואת אלוהיו. בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה בימיו של בנימין זאב הרצל היו הרגעים המכריעים של יהודי אירופה. עם שחולם וחושב ומתפלל אלפי שנים לבנות את מולדתו ואת ארץ אבותיו מחדש ,ארץ ישראל, פתאום נכנס לוויכוח של מותר או אסור. הצעד שעשה בנימין זאב הרצל בהצעתו מדינה לעם היהודי בארץ ישראל הייתה צריכה להתקבל על כולם פה אחד. אבל לא היה כך הדבר. התווכחו ורבו ולא הסכימו אחד עם השני. התפלגו והתפצלו היהודים באירופה. חלק תמכו חלק התנגדו. הרי אם היו מסכימים פה אחד אז, קודם כל לא היו לנו הרוגים בשואה, דבר שני, היו מקימים את מדינת ישראל כמו קיבוץ אחד גדול מבלי לשנות את אורח חייהם כולם. כלומר, כולם היו מסורתיים וגם לומדי תורה אבל לא חילוניים. קל היה יותר להתחבר לתורה בארץ ישראל בתנאי כזה. אך מכיוון שלא הסכימו אחד עם השני התוצאה הייתה פילוג. היום ההמשך של הפילוג בולט במיוחד. דתי, חילוני, חרידי, אטאיסט, שמאל, ימין, מרכז. יש אומרים תהליך הבניה של ארץ ישראל הוא התחלת הגאולה. שהרי אלוהים מנהיג את עולמו דרך הטבע. עכשיו הדימוקרטיה בישראל מאוד מאוד רגישה בעיניי. מכיוון שאין לה את הפתרונות לבעיותיה של מדינת ישראל. כל הזמן יש שינויים אפילו קיצוניים. שלטון לא יציב. שהרי אם ראש ממשלה מרכיב קואליציה רק כדי לשבת בכיסא ראש הממשלה זה אומר שהשלטון לא יציב בעיניי. הדימוקרטיה נכנסת לתקופה מאוד מעניינת כיום. התקשורת לא אובייקטבית במיוחד ובכך פוגעת בדימוקרטיה כי הציבור מוטעה. הציבור קונה את מה שמוכרים לו בתקשורת וזה נראה אמיתי לגמרי. אני חושב שזאת התקופה שבה יתגלה מלך המשיח מבית דוד והוא יכנס לפוליטיקה של ישראל ואז הדימוקרטיה תבחן על טיבה. כן. על טיבה. כי מלך המשיח יהיה לו פתרונות שלא היה לדימוקרטיה. שוב יתחיל הוויכוח והריב אבל מלך המשיח יאחד את העם. זה מה שהדימוקרטיה לא הצליחה לעשות כן עד עצם היום הזה מאז שבנימין זאב הרצל עשה צעד חכם. חבל שלא הסכימו איתו. לא היו חייבים לקבל דימוקרטיה אבל בניין ארץ ישראל כן. כך אני רואה את הדימוקרטיה וכישלונותיה. שבת שלום

    יובל |

הגיבו לכתבה