דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

ה"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדאדי: אימץ לעצמו שושלת יוחסין שמגיעה עד הנביא עצמו/ AFP, al-Furqan Media

בין ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית

שתי קבוצות פונדמנטליסטיות עיקריות נלחמות על הבכורה בדרך להקמת הח'ליפות האסלמית המיוחלת. משום מה, ארצות הברית תומכת דווקא ב" ג'בהת א-נוסרה"

כדי להבין את תופעת "המדינה האסלאמית" בסוריה ועיראק, יש לחזור להיסטוריה של ארגון הגג של הטרור האסלאמי, אל-קאעידה.

כזכור, את אל-קאעידה הנהיגו שניים: אוסמה בן לאדן, שכיכב כמותג של התנועה, וסגנו איימן זוואהירי. שניהם הקפידו (ככל שיכלו) להופיע יחד, ולא לחינם. שניהם ייצגו שני אגפים שונים – ומתחרים – של האסלאם הסוני הרדיקלי. בן לאדן את הווהאביה הסלפית השלטת בסעודיה, וזוואהירי את אסכולת האחים המוסלמים שמקורה במצרים. הברית בין השניים גישרה על הפער בין שתי האסכולות, ונועדה לאחד את כוחות הג'יהאד ולנתבם נגד המערב.

בעיקרו של דבר, הסלפים רואים את הישועה לאסלאם בשיבה מוחלטת  לערכי דור המייסדים (הם ה"סלף" ישרי הדרך של המאה השביעית). גם האחים המוסלמים רואים בדרכי הראשונים את חזות הכל, אבל אינם פוסלים את הלימוד מהמערב כדי להביס אותו. הסלפים והאחים מוסלמים שותפים למטרה הסופית, שהיא כינון ח'ליפות אסלאמית, אבל חלוקים על הדרך להשגתה.

בסוריה פועלות בין ארבעים למאה קבוצות טרור אסלאמיות שונות ומשונות. הסיבה לכך היא מעורבות גורמי ביון ערביים (בהם המוחאבראת של אסד) ביצירת ארגוני טרור ו"הפרטת" הטרור. כלומר, כל טייקון במפרץ הפרסי שמחשיב את עצמו מממן קבוצת טרור כלשהי. עם זאת, שתי קבוצות בולטות מעל כל הקבוצות האחרות: "המדינה האסלאמית" ו"ג'בהת א-נוסרה" בהנהגת אבו מוחמד אל-ג'וולאני

הבדל אחר שצריך לעניין אותנו הוא מעמדה של ירושלים. ירושלים נמצאת גבוה בסדר העדיפויות של האחים המוסלמים, ואילו הסלפים רואים בהבלטת חשיבותה של ירושלים תחרות למעמדה של מכּה. הם טוענים שירושלים לא העסיקה את דור המייסדים, ומכאן שאין היא צריכה להטריד אותם יתר על המידה.

לאחר שהאמריקנים חיסלו את אוסמה בן לאדן, נשאר עמיתו איימן זוואהירי לבדו בצמרת אל-קאעידה. במצב החדש הזה היו הסלפים אמורים להישמע להוראות של איש האחים המוסלמים, אבל הם סירבו לעשות זאת.

עם המסרבים נמנה מנהיג "המדינה האסלאמית", אבו בכר אל-בגדאדי, ובכך הוא הולך בעקבות מייסד הארגון אבו מוסעב א-זרקאווי. א-זרקאווי סירב לקבל את מרותו של זוואהירי לאחר שבן לאדן נעלם מן העין בגלל המרדף של האמריקנים אחריו, ומעניין לציין שכבר אז אחד מנושאי המחלוקת היה סירובו של א-זרקאווי להיענות לדרישת זוואהירי להפסיק את נוהל עריפת הראשים.

דגם והאבי חדש

בסוריה פועלות בין ארבעים למאה קבוצות טרור אסלאמיות שונות ומשונות. הסיבה לכך היא מעורבות גורמי ביון ערביים (בהם המוחאבראת של אסד) ביצירת ארגוני טרור ו"הפרטת" הטרור. כלומר, כל טייקון במפרץ הפרסי שמחשיב את עצמו מממן קבוצת טרור כלשהי. עם זאת, שתי קבוצות בולטות מעל כל הקבוצות האחרות: "המדינה האסלאמית" ו"ג'בהת א-נוסרה" בהנהגת אבו מוחמד אל-ג'וולאני.

בעוד "המדינה האסלאמית" היא סלפית והאבית, א-נוסרה היא זרוע צבאית של האחים המוסלמים. מהבחינה הזאת, האחרונה היא תנועה-אחות של חמאס, ואף אפשר לומר כי היא החמאס של סוריה, שהרי קבוצות א-נוסרה במחנה הפליטים ירמוכ הוקמו בידי בוגרי אפגניסטן של אגף חאלד משעל בחמאס. הנאמנות של א-נוסרה לזוואהירי גורמת לבלבול, משום שזוואהירי מזוהה עם אל-קאעידה, אבל לאמיתו של דבר, אחרי חיסולו של בן לאדן, זוואהירי נעשה למנהיג הזרוע הצבאית של האחים המוסלמים.

הכרזת הח'ליפות של אל-בגדאדי במוסול היתה הודעת ההתנקות הסופית של אל-קאעידה הסלפית מן האחים המוסלמים. זאת סיבת המתח – והקרבות – בין א-נוסרה ו"המדינה האסלאמית". כל עוד שתי התנועות הפונדמנטליסטיות עומדות מול כוחות אסד, הן משתפות פעולה (כפי שקורה בימים אלה בקרבות סביב העיירה ערסאל בצפון לבנון), אבל במקומות שהמאבק באסד הוכרע (כמו בדיר א-זור וא-רקה בסוריה), הן לוחמות זו בזו על השליטה.

עוד הבדל חשוב בין "ג'בהת א-נוסרה" ו"המדינה האסלאמית" נעוץ בקואליציה המיוחדת ש"המדינה האסלאמית" השכילה ליצור עם כוחות בזירה העיראקית (שם נמצא בסיס כוחה האמיתי): קואליציה עם שרידי צבאו של סדאם חוסיין בהנהגת סגנו עיזת איבראהים א-דורי, עם המסדר הצבאי הסופי הנקשבנדי ועם שבטי הבדווים של אזורי תכרית ופלוג'ה. המלט שחיבר אותם היה השנאה לראש הממשלה השיעי, נורי אל-מאלכי, ולשיעים בכלל.

"המדינה האסלאמית" היא סלפית והאבית, א-נוסרה היא זרוע צבאית של האחים המוסלמים. מהבחינה הזאת, האחרונה היא תנועה-אחות של חמאס, ואף אפשר לומר כי היא החמאס של סוריה, שהרי קבוצות א-נוסרה במחנה הפליטים ירמוכ הוקמו בידי בוגרי אפגניסטן של אגף חאלד משעל בחמאס

הקואליציה הזאת הפעילה פעמוני אזהרה בבירות רבות במזרח התיכון, ובעיקר בכוויית ובירדן. שיקום צבאו של סדאם חוסיין בקואליציה עם אל-קאעידה הוא חלום בלהות לכווייתים, שעדיין לא התאוששו מכיבוש ארצם הקטנה בידי סדאם חוסיין. על מנת שלא להותיר ספק, מיד אחרי שהשתלטה על מוסול הודיעה "המדינה האסלאמית" (או, כפי שהיא נקראה אז, "מדינת האסלאם בלבנט ובעיראק"), כי היא שמה פניה לכוויית.

גם ירדן ניצבת בפני אתגר לא מבוטל, והפגנות הבדווים בעמאן תחת דגל "המדינה האסלאמית" היו יותר ממטרידות: החדירה הסלפית לשבטי הבדווים היא איום על ירדן ההאשמית, שבה שבטי הבדווים הם עמודי התווך של המשטר. ה"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדאדי גם אימץ לעצמו שושלת יוחסין שמגיעה עד הנביא עצמו, ומכאן שהוא קורא תיגר על הלגיטימיות של ההאשמים, הרואים עצמם צאצאי הנביא. אל-קאעידה גם מאשימה את ירדן בשיתוף פעולה עם האמריקנים בחיסול אבו מוסעב א-זרקאווי, ויש חשש בירדן מנקמה.

הסכנה איננה פוסחת גם על סעודיה, המעצמה הווהאבית הסלפית. עד לא מכבר תמכה סעודיה ברשת מסועפת של  תנועות טרור סלפיות שכוונו נגד אסד ואיראן, ומן הסתם השתתפה גם במימון קבוצות סלפיות שקדמו ל"מדינה האסלאמית" והשתלבו בסופו של דבר בא-נוסרה וב"מדינה האסלאמית". אבל הקואליציה המיוחדת של אל-קאעידה עם אנשי סדאם חוסיין – ובייחוד ההודעה כי כוויית היא "הבאה בתור" – הבהירו לסעודיה כי עומדת מולה מפלגה שהדגם הווהאבי שלה מאיים על הדגם הווהאבי של שלטונות ריאד.

ארצות הברית גיבשה קואליציה של מדינות רבות, אלא שהקואליציה הזאת בעייתית מאוד מבחינות רבות. למעשה, ארצות הברית תומכת עתה בתנועת הטרור המתחרה, ג'ובת א-נוסרה, עד כי מתקבל הרושם שהיא מכשירה את התנועה הזאת כיורשת של משטר אסד

בזיזת מוסול

לברית עם הבדווים ועם ותיקי צבא סדאם חוסיין היתה השפעה מכרעת על רצף ההצלחות המסחרר של "המדינה האסלאמית" מיד עם הופעתה. "כיבוש תכרית", עירו של סדאם חוסיין, לא היה "כיבוש" אלא שחרור. הסונים, נוצרי זכרו של סדאם, פתחו את שערי העיר לפני אל-קאעידה.

כיבוש מוסול היה אירוע דרמטי מהרבה בחינות. "המדינה האסלאמית" השתלטה על תעשיית הנפט והתחילה למכור אותו. היא השתלטה גם על הבנקים של מוסול (כלומר, בזזה אותם), ובבת אחת נעשתה תנועה עשירה. כתוצאה מכך היא השתחררה מן התלות הכספית בספונסרים עלומים, ויכלה להכריז על עצמה "מדינה" ובראשה "ח'ליף". ולא פחות חשוב – היא תפסה נשק רב, כולל טנקים ותותחים, שהשאיר אחריו צבא עיראק.

כיבוש מוסול גם חשף את אירופה לסכנה. ההכרזה על הח'ליפות הציתה את דמיונם של צעירים מוסלמים רבים ביבשת והם התחילו לנהור לשורות לוחמי הג'יהאד. פעולות הטרור נגד יהודים הן רק קדימון לחוויית הטרור שממתינה לאירופה מעבר לדלת. הבעיה היא הלוחמים האירופים שיחזרו ליבשת. מכאן, אגב, ניתן להעריך כי הנשיא אובמה אינו ממהר לפזר את "המדינה האסלאמית" בין היתר מחשש משובם של האירופים המוסלמים צמאי הנקם אל בתיהם. עדיף לאירופה ולארצות הברית שהללו ימשיכו להקיז את דמם במזרח התיכון, ולא יחזרו הביתה להקיז את דמם של האירופים.

הסכנה אינה נעוצה אך ורק בשטח העצום ש"המדינה האסלאמית" הצליחה לכבוש. הסכנה נעוצה ברעיון הג'יהאד, ובאפשרות שהרעיון הזה יוגשם לאו דווקא בסוריה ובעיראק, אלא בכל העולם כולו.

ארצות הברית גיבשה קואליציה של מדינות רבות, אלא שהקואליציה הזאת בעייתית מאוד מבחינות רבות. למעשה, ארצות הברית תומכת עתה בתנועת הטרור המתחרה, ג'ובת א-נוסרה, עד כי מתקבל הרושם שהיא מכשירה את התנועה הזאת כיורשת של משטר אסד.

כיבוש מוסול גם חשף את אירופה לסכנה. ההכרזה על הח'ליפות הציתה את דמיונם של צעירים מוסלמים רבים ביבשת והם התחילו לנהור לשורות לוחמי הג'יהאד. פעולות הטרור נגד יהודים הן רק קדימון לחוויית הטרור שממתינה לאירופה מעבר לדלת

 

יש לכך כמה סימנים. מיד אחרי עריפת הראש המבחילה של העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי שחררה א-נוסרה עיתונאי אמריקני אחר, פיטר תיאו קרטיס, ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי טרח לציין כי א-נוסרה נשמעה להפצרות קטאר בעניין הזה. כלומר, לעומת "המדינה האסלאמית", שהיא בבחינת "מקרה אבוד", א-נוסרה היא מקרה אחר, ואפשר להידבר עמה דרך קטאר.

אבל מבחינת סעודיה ונסיכויות המפרץ א-נוסרה גרועה לא פחות מ"המדינה האסלאמית". היא מוגדרת תנועת טרור לכל דבר ועניין יחד עם כל תנועות האחים המוסלמים לסוגיהן, והיא אכן ארגון טרור. ההבדל היחיד בינה לבין "המדינה האסלאמית" הוא שאנשי א-נוסרה רוצחים בכדורי רובה, ופוסלים את עריפת הראשים במאכלת. רק לאחרונה חדרה חוליה של א-נוסרה מירדן להר הדרוזים בסוריה, וטבחה רבים בכפר הדרוזי דאימה תוך התמקדות באנשי הדת הדרוזים בכפר. ואם לא די בכך, ממש מול גבולנו בגולן הם הפכו את תושבי הכפר הדרוזי אל-חדר למטרות מטווח. הם חסמו את הדרך של הכפר לדמשק, וכל אימת שתושבי הכפר יוצאים אל השדות, הם יורים בהם.

א-נוסרה היא תנועה-אחות של חמאס, ולפיכך ישראל חייבת לעקוב אחריה בחשדנות רבה, ולשכנע את האמריקנים כי הניסיונות לשווק את א-נוסרה כתנועה שניתן להידבר איתה אינם אלא ניסיונות "לטהר את השרץ".

 

 

העיתונאי והסופר פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של ענייני המזרח התיכון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. ענברי חיבר כמה ספרים על הבעיה הפלסטינית, ובאחרונה פרסם עם אשתו אביבה תומר-ענברי את "על גב סופה", רומן היסטורי על החברה הערבית בארץ ישראל בימי המנדט.

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה